אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את המאמר של הרב גלעד קריב הסוקר את תולדותיו ההיסטורים ומקורותיו של ל"ג בעומר. במאמר תוכלו למצוא הצעות לחידוש פניו של החג תוך שילוב מסרים אקולוגים וחברתיים מעודכנים.
קיסם אחרון למדורה
דפים רבים נכתבו על רבי עקיבא ותלמידו רבי שמעון, על מרד בר כוכבא ועל מקורותיו של לג בעומר, ודפים רבים עוד יכתבו; אולם מנהגם של הילדים חזק מהם הרבה יותר. ממש כשם שהמנהג העממי בעניין האבלות בימי העומר והפסקתה ביום השלושים ושלושה, היה חזק יותר מן הניסיון שלא לתת לו ביטוי בכתובים, כך גם השאת המדורות בשדותיה המתמעטים של הארץ, חזקה מהדיון ההיסטורי בעלילותיו של בר כוכבא. אולם דווקא משום כך, נכון יהיה לנסות ולהעניק ללג בעומר תוכן ומשמעות, שינצלו את הקסם המיוחד המהלך על הדור הצעיר לקראת החג ובלילו.
אז מה נספר לילדים על החג וסביב למדורה?
ראשית כדאי להתחיל דווקא בספירת העומר ובמסע הזה של צעד אחרי צעד מחג הפסח לחג השבועות. נלמד אותם שזו היתה ועודנה תקופת הקציר בארץ ישראל, ונזכיר להם פעם נוספת שהלחם לא נולד בחנות המכולת או במרכול אלא הוא פרי מתנתו של הטבע ועמלו של האדם. נוכל לספר להם, בהסתמך על מגילת רות אותה נקרא בשבועות, שבתקופת הקציר ישנו החקלאים בשדות ובגורן ולא בביתם, ובלילות ודאי התחממו לאורן של מדורות, כפי שהם עצמם עושים בליל החג. נשוחח אתם על האש ונזכיר להם שלבני האדם יש כוח רב. ברצותם הם יכולים לבנות וברצותם או ברשלנותם הם יכולים לגרום לנזק רב לעצמם, לבני אדם אחרים ולטבע. נשתמש במדורה כדוגמה לאיך צריך וניתן לשמור על הטבע ועל מה צריך להקפיד על מנת שלא יגרם נזק להם, לחבריהם ולסביבתם.
נדבר אתם גם על העונש שניתן לתלמידיו של רבי עקיבא, שהיו חכמים גדולים אבל לא ידעו כיצד לנהוג זה בזה, ונספר להם שאנחנו עורכים את המדורה עם החברים שלנו כדי להזכיר עד כמה החברות והכבוד ההדדי חשובים. יחד אתם נהפוך את לג בעומר לחג החברות והכבוד ההדדי, בבחינת: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". נשתמש לשם כך בדימוי של האש: מחממת ומפיצת אור, אך לעתים עלולה גם לפגוע. נזכיר להם שאנחנו יכולים לשמח את החברים שלנו ולשמוח בהם, אך לפעמים אם איננו נזהרים אנו גם עלולים לפגוע בהם או להיפגע מהם. נספר להם על רבי עקיבא, רועה הצאן שהפך למורה גדול, וגם כאשר אבד את כל תלמידיו לא התייאש והתחיל מהתחלה. נמשיך ונספר על רבי שמעון בר יוחאי, שהסתתר שלוש עשרה שנים במערה, אבל לא אבד תקווה ולא חדל מללמוד וללמד את בנו, גם ברגעי המצוקה והמחסור. את המדורה נהפוך לסמל שגם כאשר נראה שהחושך משתלט, עדין יש בכוחנו להעלות את האור.
וכן, נמשיך לספר להם גם על בר כוכבא ועל השאיפה של היהודים להיות בני חורין בארצם, אבל נרחיב מעט את הסיפור. נספר להם שאחרי חורבן בית המקדש היהודים בארץ ישראל לא התייאשו. הם המשיכו לחיות כיהודים, לשמור על השפה שלהם ועל המנהגים שלהם. הם המשיכו לבנות משפחות ובתים, ללמוד תורה, ללמד את ילדיהם ואת תלמידיהם מאין הם באו ולאן הם הולכים, לחגוג עם בני המשפחות שלהם וגם להילחם למען העצמאות שלהם ולהיאבק במי שנסה לפגוע בהם. נלמד אותם שלמרות כל הקשיים, ולמרות שהרבה מאחיהם אחיותיהם יצאו לגלות הם נשארו בארץ ונאחזו בה, מתוך תקווה ואמונה שיום אחד ישוב העם היהודי לארצו – תקווה ואמונה שאכן התגשמו.
אמר רבי עקיבא – חתימת דברים
שנים רבות נזקקו התנועה הציונית, היישוב העברי והחברה הישראלית הצעירה למאמרו של רבי עקיבא על שמעון בר כוזיבא: "דרך כוכב מיעקב", לשיריהם של טשרניחובסקי וקיפניס על בר כוכבא והאריה, ולדבריו התקיפים של אורי צבי גרינברג: "אמת תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר". גם בימים של ריבונות ועצמאות יתכן שעיקר טעמם של רעיונות אלו לא אבד לחלוטין. אך יחד עם זאת, בימים בהם מלחכת האש כל חלקה טובה של כבוד הבריות, בשעה שבה הרוח מסתתרת לה במערה מחמת שלטונה של הרדידות, ובעידן בו שלמת הבטון והמלט מכסה את פניה של "אמא אדמה", טוב אם נמתח מעט את פניו של החג ונתחמם גם, ואולי בעיקר, לאור מאמרו האחרון.
