על פי המסורת – ביז' (17) בתמוז נפרצו חומות ירושלים. שלושה שבועות לאחר מכן חרב בית המקדש השני.
התאריך נקבע לדורות כיום צום לזכר החורבן – אחד מארבע בלוח השנה העברי. ביחד ארבעת ימי התענית מספרים את סיפור ההתדרדרות של עם ישראל מקוממיות ועוצמה רוחנית – לחורבן וגלות. במשך 2000 שנה כאשר עם ישראל לא היה בארצו ימים אלו היו ימי אבל על מה שהיה -שבהם מובלע ניצוץ של תקווה לתקומה וגאולה.
מאז הקמת מדינת ישראל הימים הללו מהווים גם תזכורות לכך שהבית שנבנה אינו מובן מאליו. השנה, בימים של מלחמה מבחוץ, וקיטוב ופילוג מבפנים – החשיבות של ללמוד מהעבר הופכת לקריטית. כי מי שלא לומד מהעבר נידון לחזור עליו.
מזמינים אתכם להעמיק בחשיבות של יז' בתמוז לזמן הזה, ולבוא למעגלי לימוד ושיחה על בית – בכיכר החטופים:
מאמרים ליז' בתמוז בזמן הזה
ביז' בתמוז של הימים האלו מפתה כל כך לזעוק על החורבן שיהיה כפי שהיה. אך דווקא היום הזה הוא הזדמנות לזכור שהבית לא חרב ביום אחד – היו הזדמנות לתקן, למנוע – וגם היום יש. גם עכשיו.
