לימוד לחודש אדר א' – הלוח העברי ועיבור השנה
משנה ראש השנה, פרק ב', משניות ח' ו-ט'
(ח) דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.
(ט) שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם (ויקרא כ״ג:ד׳), בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ״ד:ט׳). וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי.
לפנינו שתי המשניות המסיימות את פרק ב' של מסכת ראש השנה.
(ח) דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה.
בראשיתה של משנה ח' אנחנו לומדים שבמשרדו של הנשיא, רבן גמליאל, היה לוח עם צורות שונות של ירח, שהיה משתמש לבחון את העדים שבאו להעיד על המולד. הרי המולד מתרחש בשעות שונות של היום, אבל הירח נצפה רק כשאור השמש לא מפריע, ואת מולד הירח אפשר לראות אך ורק בשעות הערב, במערב סמוך לאחר השקיעה. אם רואים את ירח בבוקר במזרח קרוב לזמן הזריחה, זה הירח הישן, ושעת המולד עוד לא אירעה. לאחר זריחת השמש אי אפשר לראות את הירח החדש.
כדוגמה: מולד הירח של חודש אדר א' תשפ"ד יהיה בשעה 23:01 ביום שישי, 9.2.24, לכן השעה המוקדמת ביותר שאפשר לראות אותו תהיה לאחר השקיעה ביום שבת, 10.2.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.
הסייפא של המשנה מביאה לנו כמה דוגמאות של עדויות בעיתיות.
בעדות הראשונה, העדים אומרים שראו את המולד גם בבוקר וגם בערב ורבי יוחנן בן נורי לא מאמין להם, אבל רבן גמליאל מקבל את עדותם. אין כאן המשך, אבל המעשה נותן לנו להבין שלמרות שיש דיין אחר, רבן גמליאל הוא הקובע בבית הדין.
בעדות השניה, העדים אומרים שהם ראו את הירח "בזמנו", כלומר ביום הכ"ט של החודש, אבל "בליל עיבורו", כלומר ביום השלושים של החודש, הירח לא נראה. אנחנו לא יודעים למה, אולי היו עננים. רבן גמליאל מקבל את העדות והיינו חושבים שזה סוף הסיפור, אבל המשנה מביא את דבריו החריפים של רבי דוסא בן הרכינס, שמאשים את העדים בשקר. הדיין השלישי, רבי יהושע, מסכים עם רבי דוסא ובית הדין היה צריך לגזור לפי הרוב, אבל הסיפור ממשיך לכיוון אחר במשנה הבאה.
(ט) שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.
כלומר, רבן גמליאל מחייב את רבי יהושע להגיע אליו ליבנה מביתו בפקיעין, ביום שהיה נופל יום כיפור לפי החישוב שהיה יוצא אם בית הדין היה שולל את העדות. זה היה מחייב את רבי יהושע לנסוע מחוץ לתחום שבת, ועוד רבן גמליאל מחייב שיביא איתו מקלו וכספו, כלומר, דברים שאסור לשאת גם בשבת רגילה, שלא לדבר על יום הכיפורים.
הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם (ויקרא כ״ג:ד׳), בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.
רבי עקיבא, תלמידו של רבי יהושע, מסביר לרבי יהושע את הרציונל של רבן גמליאל, שאומר שבני האדם קובעים את המועדים. במילים אחרות, לוח השנה לא ירד מהשמיים, הוא יצירה אנושית שבני אדם שולטים בו.
בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ״ד, ט׳). וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה.
רבי יהושע מקבל את הסברו של רבי עקיבא, והולך לרבי דוסא, שהיה בעצם זקן הדיינים. הוא מדבר על הסכנה בעירעור על סמכותו של בית הדין. אם הדיינים מערערים על סמכות בית הדין, אין לדבר סוף, ונשקפת סכנה לכל המערכת (וההיקש לימינו אנו ממש. והמבין יבין. – ד"ב).
נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי.
לכן, רבי יהושע מקבל על עצמו את הסמכות של רבן גמליאל, והולך אליו ביום שחל יום הכיפורים לפי חשבונו, והשניים מתפייסים. "הסיפור משאיר את הלומד בתחושת חוסר נחת בשל ההתנגשות ובשל התנהגותו הקשה של רבן גמליאל" כותב פרופ' זאב ספראי בפירוש "משנת ארץ ישראל". ובאמת, זו רק פעם אחת מבין כמה פעמים בתלמוד שמסופר איך רבן גמליאל מפעיל את סמכותו על רבי יהושע. הפעם זה מסתיים באי נחת, אבל בפעם אחרת, זה מסתיים בהדחתו של רבן גמליאל. והמסר, אמנם סמכות בית הדין חשובה לסדר חברתי, אבל לא בכל מחיר.
