לכבוד יום האישה המצויין בכל שנה ב 8.3, וגם לכבוד פורים שבתנועה הרפורמית הוא בין השאר חגן של אסתר וגם ושתי – של עוצמה והעצמה נשית, אנו שמחים להביא לכם שני ספרים שיצאו השנה החוגגים את סיפורן של הרבות של התנועה הרפורמית.
רבות וטובות
הפמיניזם פוגש את היהדות
עמיה ליבליך
הספר רבות וטובות מביא את סיפוריהן של עשרים ותשע נשים המשמשות בתפקידי רבנות בישראל. כל גיבורות ספרהּ של פרופ' עמיה ליבליך הן נשים נועזות ובעלות חזון גדול. הן יצרו, כל אחת על פי סיפור חייה ואמונתה, מיזוגים חדשים, תדיר לא פשוטים ולכן מאתגרים, בין נשיות לבין דתיות.
הנשים האלו בחרו בתואר רבה, רב או רבנית – בזכות עצמן, ולא בזכות נישואין לרב – והקימו קהילות פתוחות ומכילות, במסגרת זרמים דתיים מוכרים (האורתודוכסי, הקונסרבטיבי והרפורמי) או במסגרות של זרמים חדשים (הישראלי, החילוני ועוד).
מתוך 29 הרבות בספר – 6 הן רבות רפורמיות: הרבה מירה רז, הרבה דליה מרקס, הרבה מירה רגב, הרבה נעמה דפי קלן, הרבה נעה סתת, הרבה רינת צפניה שוורץ,
הייתי בת 25, מגיל 18 לא ביקרתי בבית כנסת. זה היה אירוע מבחינתי. ואמרתי לחבר שהיה לי אז: "אני באה עם מכנסיים וגופיה. כמו שאני. אני לא מתחפשת לדוסית." באתי וגיליתי שכולם היו שם עם מכנסיים וגופיות. (צוחקת).
הרבה מירה רגב – מתוך הספר
אבל זה לא הכל! איך שאני באה, פתאום שמים עלי טלית ומעלים אותי לתורה. התחלתי לרעוד בבכי מטורף. דמיינתי את אבא שלי יושב בקהל ורואה את הבת שלו עולה לתורה עם גופיה וטלית… ואמרתי – אוי ואבוי. שאף אחד לא יראה אותי!
אבל משהו בפנים קרה. רעדתי וידעתי שמשהו קרה. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי ליד ספר תורה. והרגשתי שאני באמת רוצה להיות לידו! כי היה משהו בלעמוד על הבמה עם טלית, וההיתר הזה שמותר לי להתקרב אל הספר… זה עמד מול כל המסורת שלי בתור אישה.
מדרש רבה
מהפכת הרבנות הרפורמית הנשית בישראל
מאיה ליבוביץ', יהוידע עמיר (עורכים)
הספר שנכתב על ידי רב ורבה רפורמיים, מביא את קולן הצלול של עשרות רבות רפורמיות ישראליות, שיחד עם אחיותיהן ואחיהן בתפוצות ובארץ פתחו בארות סתומות שמנעו את נביעת המים החיים של תורה ועכבו הנהגה ויצירה; שהעמיקו אפיקים לנביעות ממקורות מפכים ומתחדשים שיזינו את ים התלמוד והמעשה היהודיים.
מדרש רבה הוא עדות למאבקן למען יהדות הנישאת על ידי המגוון האנושי; המקדמת שוויון וריבוי פנים, צדק ושלום, אמת ואמונה;
השואפת לקיים הלכה למעשה את הקביעה המקראית הנאצלת שהאדם באשר הוא והיא נברא.ה בצלם האלוהות.
סמיכת נשים לרבנות וכהונתן של נשים ברבנות היא אחת המהפכות המשמעותיות ביהדות זמננו, מהפכה שראשיתה, כפי שנראה מיד, הייתה סמויה מן העין, אבל סופה מי ישורנו. היא משפיעה עמוקות ובדרכים מגוונות על היהדות לזרמיה, כולל גם על אלו המתנגדים לסמיכת נשים. במאמר זה אבחן הן את נושא תולדות סמיכת הנשים לרבנות והן את משמעות רבנותן של נשים כתופעה תרבותית ודתית. לאחר סקירה קצרה של תולדות סמיכת הנשים אדון בממדים ייחודיים ברבנותן של נשים ביהדות זמננו, באיכויות שהן מביאות לרבנות ובאתגרים שעימם הן מתמודדות בארץ ובתפוצות ובזרמים השונים. מובן שקשה להשוות בין רבנות של נשים ביהדות הליברלית בארצות הברית לבין זו שבמדינת ישראל, בין עולמן המקצועי של נשים בנות המאה התשע־עשרה בצפון אמריקה לבין עולמן של הנשים העומדות כיום בפני סמיכה, בין נשים המכהנות ברבנות בתנועה הרפורמית לבין סמיכתן של נשים אורתודוקסיות. למרות ההבדלים, דומה שישנם כמה קווי דמיון משותפים לכולם, ולפחות לרובם. פרק מיוחד יעסוק בנשים רבות במדינת ישראל. המגזר שבו התמורות הן הדרמטיות ביותר בשנים האחרונות הוא האורתודוקסיה המודרנית, מצב העניינים משתנה בו במהירות וגם הוא יידון כאן.
הרבה דליה מרקס – מתוך ההקדמה לספר