חודש אלול השנה פוגש את החברה הישראלית במשבר שלא היה כמותו זה דורות רבים. מדינת ישראל ניצבת על צומת דרכים, והפערים בין תפיסות העולם של חלקים שונים בחברה מחריפים ומתחדדים. נדמה שכיום קשה יותר לחיות בישראל מבלי לשאול את עצמנו מי אנחנו, מה אנו חושבים, מהם הערכים שבהם אנו מאמינים, ומהו סדר העדיפויות שלנו.
מתח גדול קיים בין ערכים ועמדות סותרות, כאשר כל עמדה סבורה שהעמדה המנוגדת לה היא גם סכנה קיומית וגם עוולה מוסרית.
חודש אלול – קריאה להתעוררות רוחנית-תודעתית
במסורת היהודית, חודש אלול הוא החודש שבו אנו מתעוררים. פיוט הסליחות המוכר "בן אדם, מה לך נרדם" מהדהד בימים אלו, וגם ספר יונה, הנקרא במנחה של יום הכיפורים, מספר לנו מה קורה כשנרדמים. אולי לפעמים גם אנחנו רוצים ממש כמו יונה, כאשר הספינה מטלטלת, לרדת אל ירכתיה ולנסות להירדם, להכחיש, לשקוע בעניינינו הפרטיים אבל אז מגיע הרגע בו הלב, המצפון והמוסר מגיעים ממש כמו רב החובל ושואלים לאן אנו הולכים, מה עשינו, ומבקשים מאיתנו לקרוא אל אלוהינו, להבין במה אנו מאמינים.
יש שיטענו שכולנו ערים השנה, ואכן רבים מאיתנו מתקשים לישון בלילות. אך יש הבדל בין לא לישון לבין להתעורר, ובין לכעוס, להאשים ולפחד, לבין לערוך חשבון נפש.
בשפת הטראומה, כאשר אנו מופעלים רגשית וחווים חרדות, רגשות זעם ורצון להיאבק או לברוח – אנו דווקא יוצאים מחלון העוררות שלנו ואז דווקא איננו בנוכחות ערה ומיטיבה.
המשאלה העמוקה להתעוררות אינה מסתכמת בערות פיזית, אלא דורשת תודעה ערה, סקרנית וחוקרת. היא מבקשת מאיתנו להתבונן על חיינו ומעשינו ממקום חדש, לנסות להגיע להבנות חדשות, להתעורר אל המשמעות העמוקה של זהותנו, ולשאול את עצמנו – לא מתוך אשמה וכעס, אלא מתוך חזון – אנא אנו הולכים?
השאלה הזאת היא גם אישית ונוגעת בזהות הפרטית של כל אחת ואחד מאיתנו, אך היא גם קולקטיבית. אנו תלויים זה במעשיה של זו. הספינה הישראלית מטלטלת ברגע זה, וגם כאשר נעשים מעשים שאיננו מסכימים להם – הם נעשים בשמנו ומשפיעים על ההווה והעתיד שלנו.
המדרש בויקרא רבה מספר שכאשר אדם אחד קודח חור בספינה, כולה מוצפת. גורלנו קשור זה בזה, בין אם נרצה ובין אם לא נרצה:
"תני רבי שמעון בר יוחאי – משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתַי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין, מציפין עלינו את הספינה!" (ויקרא רבה פרשה ד')
אלול – "אני לדודי ודודי לי"
כבר חז"ל כבר פירשו, כי בשם החודש בראשי תיבות "אלול" נרמז הפסוק משיר השירים "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו' ג' ) וכוונתם הייתה על חודש של התקרבות בין האלוהים והאדם, כשהדוד הוא האל, כפי שבפיוט "לכה דודי לקראת כלה".
ניתן גם לדרוש את המילה "דוד" גם מלשון רע, חבר, שותף – וכמובן בלשון נקבה, חברה, שותפה – ולהרחיב זאת אל כל חלקי החברה הישראלית השותפים לעתידה ולגורלה.
מה בינינו לבינם? על מה מבוססת השותפות שלנו, הקשר שלנו, הברית? לפעמים כד להסכים להתקרב אנחנו צריכים להבין את עצמנו, מה הגבולות שלנו, על מה אנו לא מוכנים להתפשר ועל מה כן.
כדי להבין את עצמנו ביחס לחלקים האחרים של החברה הישראלית , נבחן שלוש שאלות "אלוליות":
אלול מלשון לא ואל : על מה איננו מוכנים להתפשר ? מהם הגבולות המוסריים שבעטיים נצא לרחובות ונמחה, שעליהם נעמוד ולמענם אבק?
אלול מלשון אולי : אילו שאלות חדשות עולות בנו? במה איננו בטוחים? היכן אנו מוכנים להשתנות?
אלול מלשון אלו ואלו : על מה אנו מוכנים לוותר? היכן אנו מוכנים להתפשר? האם יש דברים שבשם הקשר, הערבות, החוסן החברתי, הקהילתיות והשייכות, אנו מוכנים להתפשר עליהם ולהסכים למצוא מחנה משותף?
