מאתיופיה לישראל – מירושלים לירושלים
חג הסיגד, שיחול השנה ביום רביעי ה23.11.22 (ערב החג ב 22.11.22) הוא המפורסם ביותר מכל מנהגי קהילת ביתא ישראל האתיופית. אבל מהו ומה חוגגים בו בעצם?
הסיגד – מלשון סגידה – הוא חג ייחודי לקהילה בו חוגגים בכל שנה את חידוש הברית בין אלוהים ועם ישראל שבעה שבועות לאחר יום הכיפורים. באתיופיה מנהג הקהילה היה לעלות עם ספרי הקודש להר המשקיף לכיוון ירושלים לתפילה מיוחדת. בישראל התקבלה המסורת לקיים את החג בטיילת ארמון הנציב המשקיפה לעיר העתיקה. החג הוא סמל חזק ביותר לכמיהה האדירה לירושלים שהחזיקה את הקהילה במשך הדורות, ואנשים רבים מספרים על הכוח שנתן החלום עם כל צעד מפרך שעשו בדרך להגשמתו. היום העדה האתיופית הגיעה לארץ ישראל – אך ירושלים עליה חלמו, עיר אלוהית שכולה צדקה וחוכמה, עדיין רחוקה מאוד וחג הסיגד רלוונטי מאי פעם.
עבור ישראלים שאינם אתיופים הסיגד הוא הזדמנות נפלאה להכיר ולהוקיר את הקהילה והמסורת האתיופית, ואת המסע המורכב שעשו בדרך לישראל כמו גם את הקשיים רבים במפגש בין החלום והמציאות.
להכיר את הסיגד
"אגזיו שמענה" – אדוני שמענו
האזינו לרבה פרופ' דליה מרקס על הסיגד באתיופיה ובישראל כפי שהוא מופיע בספרה בזמן – מסעות בלוח השנה היהודי ישראלי, בתכנית הרדיו ספרים רבותי ספרים של ציפי גון גרוס, כולל ביצוע בגעז של תפילת "אגזיו שמענה" על ידי הקס אפרים ציון:
אסופה לחג הסיגד
אנו מזמינים אתכם להוריד אסופה מיוחדת לחג הכוללת מקורות, ציטוטים ושירים על החג והקהילה כמו גם נקודות למחשבה על היחס של יהדות ליברלית ליהדות ביתא ישראל.
יהדות אחרת
מסורת ביתא ישראל מקיימת עולם יהודי לכל דבר אך שמנהגיו שונים מהמסורת המוכרת לנו – כך למשל הקהילה מקדשת את התנ"ך אך גם כתבי קודש נוספים היוצרים יחד קובץ הנקרא "מצהף קודס" אשר כולו כתוב בגעז לשון הקודש האתיופית. מרבית חגי הקהילה מקבילים לחגים המוכרים אך נחגגים בצורה אחרת, למשל תוך שילוב תופים ומוזיקה בתפילות כפי שנהג, על פי הכתוב, דוד המלך להתפלל. מאוד יתכן שחלק ממנהגי העדה קרובים יותר לעבודה שהתקיימה בבית המקדש מאשר המנהגים המקובלים ביהדות אירופה או של עדות המזרח.
יש יותר מדרך אחת להיות יהודי והיהדות של העדה האתיופית היא עדות חיה ומרתקת לכך. לצערנו הנטייה של היהדות בארץ להסתגרות הובילה לניסיון טרגי להתאים את אנשי העדה ליהדות המקובלת תוך ניתוק רבים מהם ממורשתם. זאת במקום לחגוג את השונות, לגדול וללמוד ממנה.