יום הזיכרון הממלכתי לנספים במסע העלייה מאתיופיה לירושלים
ביום ירושלים, כ"ח אייר, מציינת מדינת ישראל יחד עם קהילת עולי אתיופיה את זכרם של בני הקהילה שנספו בדרכם לישראל. ביום זה מועלה זכרם של כ – 4000 איש, אישה וטף, שנרצחו או שלא עמדו בתלאות הדרך הקשה מאתיופיה לארץ ישראל דרך מדבריות סודן. טקס הזיכרון המרכזי מתקיים בהר הרצל ליד האנדרטה שהוקמה לזכר הנספים באתר ההנצחה הממלכתי.
קהילות היהדות המתקדמת בישראל ומוסדות החינוך הפועלים לידם נקראים להעלות זכר הנספים ביום
ירושלים או בתפילות השבת הסמוכות ליום. אנו מביאים לכם דברי תפילה ושיר לציון היום
המסע לארץ ישראל – שלמה גרוניך ומקהלת שבא
אנו מזמינים אתכם לקרוא דברים מרגשים שכתב הרב אהרל'ה פוקס, שהשתתף כחייל במבצע להעלאת יהודי אתיופיה ארצה:
מילות השיר "נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל" מתארות את המבט והתחושות של הילד הקטן העומד עם משפחתו קהילתו במדבר הסודני כשלפתע שומע קול חזק רוח חזקה אורות ירוקים מרצדים לוחמים שיוצאים במהירות מבטן הציפור הגדולה מחבקים ומאיצים בו ובמשפחתו לרוץ חזרה לבטן הציפור הגדולה עם הכנפיים מברזל.
אחד הרגעים המרגשים ביותר בשרותי הצבאי היה להשתתף במצווה של עלייה לארץ ישראל, בהצלת חיים. והרצים לשם מצווה היו רבים וטובים שלקראת כל מבצע ומבצע נלחמו על מקומם ועל זכותם להשתתף בחוויה/מצווה.
לעלות לציפור הגדולה אחרי תדריך, לטוס בדממה מספר שעות, לנחות במדבר הסודני למשך 5-10 דק', להאיץ בקבוצה המבוהלת, (לעיתים לחפש ילד/אישה שנבהלו וברחו) ולחבק תוך כדי העלאת הקבוצה למטוס, לטוס חזרה הביתה, לארץ ישראל, לבית החדש ובדרך להביט, ללטף, להשקות ובנחיתה בארץ לברך בברכת שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה ולאחל שהזמן יעשה את שלו ומהר.
חוויה אחרת היתה באותם שישי-שבת (מאי 1991/סיוון תשנ"א) להיות חלק מהעלאתם של 15 אלף יהודי אתיופיה: מטוס נוחת ומטוס ממריא, מטוסים צבאיים ומטוסי אל-על, שגרירות ישראל באדיס אבבה העולה על גדותיה ביהודים שעולים לארץ ובאותם בני משפחה וחברים שרוצים אף הם לעלות (ויעלו שנים לאחר מכן), שדה התעופה שמלא ביהודי אתיופיה לבושים במיטב בגדיהם לכבוד העלייה לרגל, כולם מחייכים שקטים והמבט אומר הכל – אנחנו בדרך לארץ ישראל. לראות בעיניים סוג של יציאת מצרים, גברים, נשים וטף עם תיק קטן, צרורות בידיהם מקל הליכה, אישה כורעת ללדת והכל בשקט ובאהבה גדולה. והלוחמים כולם מרוגשים ועצם החוויה ומהזכות להיות חלק, להיות לעזר ליהודי אתיופיה ביציאה הזו ולעלות לארץ ישראל – מושא חלומם.
מה שמלווה כמעט כל לוחם שהשתתף באחד מהמבצעים הללו: האם עשינו די? האם המצווה שלנו הסתיימה בנחיתה בישראל או שמא על כל אחד ואחד מאיתנו מוטלת החובה להשלים ולהיות חלק בקליטה נכונה וטובה?
תפילה – משה בסוק
עַל כָּל כּנָפַיִם שֶׁשָּׂמְחוּ
לִצְמֹחַ
וְלֹא הִגְבִּיהוּ עוּף;
עַל גִּיל אֲשֶׁר הִמְרִיא לִשְׂמֹחַ
וְצָנַח עָרוּף –
שְׂאִי, נַפְשִׁי, תְּפִילָּה.
עַל כָּל חֲלוֹם אֲשֶׁר נָפַל עַל
סֶלַע
גְּלוּי-עֵינַיִם, מִשְׁתּוֹקֵק;
עַל שִׁיר, שֶׁהִתְנַגֵּן בַּמֶּרְחַקִּים
כְּפֶלֶא וַיֵּחָנֵק –
שְׂאִי, נַפְשִׁי, תְּפִילָּה.
עַל כָּל אֲשֶׁר נָשָׂא נַפְשׁוֹ
לְהֵעָלוֹת
בְּעֶמֶק-הַבָּכָא;
עַל כָּל אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ
לְהִגָּלוֹת
וְלֹא זָכָה –
שְׂאִי, נַפְשִׁי, תְּפִילָּה.
יזכור
יזכֹּר אלהים אֶת אלפי בּניו וּבנוֹתיו, אחינו ואחיותינו, יהודי ביתא ישראל, אשר חרפו נפשם במסע מאתיופיה לארץ ישראל ונספו ברעב ובצמא, בחום המדבר ובצינת הלילה, ואת אלו אשר נהרגו ונרצחו על ידי בני עוולה, מבקשי רעתם ונפשם.
"צִיוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה וִירוֹשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָה. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל הרוגיהם"
(ברכת נחם לתשעה באב)
יִזכֹּר ישׂראל חייהם ומותם ויתבּרך בּזרעם ובמורשתםֹ, וְיֶאֱבַל על קדשׁת הרצוֹן, מסירוּת הנפש ואהבת ציון אשׁר אבדוּ במסע אל הארץ.
יהיוּ גּבּוֹרי וקדושי קהילת ביתא ישראל חתוּמים בּלב ישֹראל לדוֹר דּוֹר. ונֹאמר: אמן:
גור אריה יהודה
מלים: אביב לביא
לחן: עממי
שיר זה מושר בפי להקת צופי שב"א – מפעל מיוחד של תנועת הצופים הישראלית בקרב ילדים ונוער ממשפחות עולי אתיופיה.
נו ווגנוצ'ה נו זמדו הולו
בואו התקבצו ואספר לכם סיפור
סיפור עתיק יומין
על אומץ לב, ואהבה
על אמונה גדולה שלא מתה
זה אלפיים שנה.
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם
זה סיפור על גור אריה יהודה
שאיבד את משפחתו בערבות אפריקה
בעריסתו, עריסה של קש
הונח לצידו חומש מקודש
ועל כריכת הספר
בכתב מאיר עיניים
רשום בזהב שמה של ירושלים.
אירוסלם
על גבו זה שנים את הספר סחב
ושמר על הספר כעל בבת עינו.
אחת לשנה טיפס על הר גבוה
ושאג שאגת געגועים לאלוה.
מתי אתאחד עם משפחתי האובדת
כי גדול הוא העול לשמור לבד על הגחלת.
אירוסלם, אירוסלם
אירוסלם, אירוסלם
ויום אחד עת היה על ההר
הגיע לאוזנו משק כנפי העבר
חסידה ממזרח מעליו היא עברה
ובמקורה הארוך נשאה בשורה
בשער האריות אחיך עומדים
והשער חסום לתפילות הכפירים
כי חסר עוד אריה למנין עשרה
ואתו כתב עתיק שמו אוּרית התורה.
והיכן הוא השער? שאל האריה
בירושלים העיר היא בירת ישראל.
אירוסלם, אירוסלם.
בעיניים בורקות יצא האריה למסע
בדרך לא דרך רצופה סכנה
וזינבו בו צבועים ונחשים הכישוהו
ואוכלי הנבלות במעופם ליווהו
השועלים רודפי הבצע עקבו אחריו
וחיכו לרגע בו יאפסו כוחותיו
אירוסלם, אירוסלם
אך גור אריה לא נסוג לאחור
בשארית כוחותיו התקדם אל האור
ופתאום עת כרע זב דם ושכב.
נגלתה לעיניו עיר – שלם מזהב
ובשער עמדו תשעה כפירים
נדהמים ממראה האריה השחור
"האם זה האח לו ציפינו שנים
האח לו חיכו כי יחזור?"
הזדקף גור אריה וצעד אל השער
ושאג שאגת האורית הקדומה
והנה דרך נס
אז נפתח לו השער
צעדו אלי קודש
כפירים- עשרה.
בניי אתם האריה הפצוע
והאש בלבכם לא גוועה עוד תנוע
ויום עוד יבוא זאת לבטח אדע
עוד נשאג עם כולם שאגה אחידה.
