תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
מעגליותה של השנה מקשרת את אלול, החודש המסיים את השנה, עם תשרי, החודש הפותח אותה. יומו האחרון של חודש אלול הוא ערבו של ראש השנה, יום הדין שבו עוברים לפני האל, כדברי המשנה, כל באי עולם כבמִפקד. כך נעשה אלול לתקופה של התכוננות ושל התכוונות לקראת הימים הנוראים, לקראת ימי תשובה – תקופה של סליחות ושל חשבון נפש. חום הקיץ מרמז אל הסתיו המתקרב, ההתבוננות אל מה שחלף משתלבת בהרהור – חדור תקווה וחרדה – אל השנה שתבוא, קבלת האחריות על לשעבר מטילה אחריות כבדה עוד יותר על לעתיד.
מה משמעה של מעגליות זו? מה פירושו של דבר שבעוד חודש נכריז על שנה חדשה ונבקש לקדש אותה? מה כל זה אומר לנו, החיים במידה מועטה ביותר, אם בכלל, את מקצבו של הלוח העברי.
כידוע, העולם העתיק ידע שתי צורות לספירת הזמן, זו של לוח הירח וזו של לוח השמש. לוח השמש מגדיר שנה כזמן שבו סובב כדור הארץ סביב השמש. מי שהולך אחרי לוח השמש ידבַּק בהשתנות הנתונה של עונות השנה. חג הנקבע בלוח כזה יחול תמיד באותה עונה ויוכל לשאת משמעויות חקלאיות ולבטא את קשרו של האדם אל הטבע. השיטה השנייה היא זו של לוח הירח. כאן נקבע החודש על ידי סיבוב הירח סביב כדור הארץ, סיבוב שקל מאוד לעקוב אחריו. שנים עשר סיבובים כאלה יוגדרו כשנה. זוהי שיטת מדידה פשוטה וטבעית מאוד שאינה צורכת ידע אסטרונומי ומאפשרת לכל אחד ולכל אחת לחוש את מקצב הזמן. אלא ששנת הירח קצרה משמעותית משנת השמש והדָבֵק בה מאבד את הקשר שבין חגיו לבין עונות השנה. זו הדרך בה הלכה לימים המסורת המוסלמית.
לוח השנה שהנהיגו חז"ל מבקש לאחוז בשתי הספירות גם יחד. החודש שהוא דבק בו הוא חודש הירח, בן עשרים ותשעה או שלושים הימים; השנה נקבעת אמנם על פי חודשי הירח אולם כל מספר שנים נוסף אדר א המשלים את מנין הימים החסרים ומבטיח את הקשר שבין החגים לבין עונות השנה.
הפסדה של מורכבות זו יוצא בשכר המשמעות העמוקה הנקנית לזמן. אנו נתונים לזמן ולהשתנותו. היום חולף כששוקעת השמש ויוצאים הכוכבים; החודש מתחיל כשהירח החדש נראה בשמים; השנה מתחילה כל פעם מחדש בעיצומו של הסתיו. ובכל זאת הזמן נתון לנו. אנו קובעים מתי יתחיל החודש החדש ובתוך כך מתי יחולו החגים שבאותו חודש; אנו קובעים מתי תסתיים השנה ותתחיל שנה חדשה.
כל זה מסתמל בקשר ההדוק שבין חודש אלול לימים הנוראים הקרבים ובאים חגי תשרי הם הזדמנות נהדרת להיזכר שהזמן לא רק מתרחש; הוא גם נתון לנו. איננו נקבעים בלבד על ידי הזמן; אנו שותפים בקביעתו. "עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא …. עת מלחמה ועת שלום", אמר קהלת. חודש אלול מזכיר שגם לנו יד בקביעה איזה עת היא זו, שגם עלינו המצווה לשנות את העתים ולהחליף את הזמנים, שאחרי אלול מגיעה התחדשותה של השנה ועמה תקווה ותביעה, התחדשות ותשובה.
