הנה שנה חדשה בפתח.
הפיוט המפורסם של חודש הסליחות וימים נוראים פותח במילים 'בן אדם מה לך נרדם'?
המילים לקוחות מספר יונה והם נאמרות על ידי קברניט הספינה ליונה, שמרוב דיכאון ורצון לברוח מפני גורלו ומפני קול אלהים, יורד לירכתי הספינה ונרדם שם ואינו מודע כלל לסערה הגדולה העומדת להטביע את הספינה על כל יושביה.
הקברניט האחראי, שהוא אולי גם החלק האחראי בנפש שלנו פונה ליונה הרדום: זו לא העת לישון מה לך נרדם? מה פתאום לישון? צריך להתעורר ולעשות משהו.
אילו גם המילים בהם בחר הרמב"ם כדי לתאר את הטעם לתקיעה בשופר בראש השנה (רמב"ם יד החזקה, הלכות תשובה ג ז): 'אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר 'עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם'; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל – הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה'.
זהו דיבור של שפת הדת ויש בו מידה רבה של ודאות ותוכחה שאולי לעתים דוחה חלק מאיתנו. אבל הבה נטה אוזן, נפנה לתוכן, ונברר מהי ההזמנה הגדולה הזו? לקום ולהתעורר ולהתבונן סביב, לראות את המישגים והשגיונות של חיינו ולהכיר בהם.
להשיב את אלהים או האלהות או הקודש בחזרה אל חיינו.
הכל תלוי בהתעוררות. אך מהי התעוררות ובעבור מה ראוי להתעורר?
אנחנו צריכים לגלות את התשובות האישיות שלנו לשאלת המסתורין הגדולה הזו.
ספר הזוהר, יצירת המופת של ימי הביניים היהודיים, עוסק באופן אינטנסיבי בשאלת בהתעוררות.
בדרכים סמויות וגלויות, מעודנות ובוטות הוא מבקש לעורר אותנו.
אך מהי התעוררות על פי הזוהר?
בראש ובראשונה התעוררות משמעה לקום משינת התודעה שלנו ולהתעורר לחידה של מי אנחנו, ומה היעוד של קיומינו בעולם הזה. לעתים עצם ההכרה ששקענו בתרדמה ושאפשר להתעורר באה כיקיצה מטלטלת ולעיתים היא מעודנת כהסרת דוק בלתי נראה מעל עינינו. התעוררות היא גם יקיצת הסקרנות, כך בעברית אנו מעירים על דבר מה, מתעוררים ביחס אליו, כי משהו גורם לנו להתעורר.
התעוררות קשורה גם להאצה של החושים והרגשות הקשורה להתעוררות האהבה והארוס. כמו בפסוק 'תחת התפוח עוררתיך' שאומרת האהובה בשיר השירים לאהובה. ההתעוררות, על פי הזוהר, היא שיבה למצב הראוי שלנו כבני אדם הברואים כולנו בצלם האלהות המופקדים על מצב המציאות לטוב או למוטב. ההתעוררות, ההכרה המחודשת שלנו בטבענו האמיתי באה ומבקשת ודורשת את עבודתינו לריפוי העולם בכל המישורים, האישי, הבינאישי, החברתי הלאומי, הקוסמי.
אז בעצם למה אנחנו לא ערים? אולי כי אנחנו יצורים של שינה ועירות, אולי כי יש בנו את הנטיה להרדם כמעט בכל מצב, גם כשכבר מצאנו משהו שנדמה לנו שישמור אותנו ערים וערניים? אולי כי נוח לישון? אולי כי משהו בתרבות הכללית מרדים אותנו? אולי כי אנחנו לא יודעים שאנחנו ישנים? אולי כי מפחיד להיות ערים?
שבו עם עצמכם או עם חברים וחישבו: מתי ולמה אתם ישנים? מתי הרגשתם ערים וחיים מאד לאחרונה?
התעוררו נמים, ישנים ששינה בחוריהם
ולא יודעים ולא מסתכלים ולא רואים.
….הסתכלו לדעת ויתגלה לכם האור המאיר! (זוהר, מתניתין, ח"א, קמא ע"ב)
