הרבה מירה רגב

מה עוד אפשר לומר על ירושלים? נדמה שנאמר כבר הכל: שירים, תפילות, שבעים שמות, פיוטי קדושה וגם דוחות חניה, ארנונה, פקקי תנועה, ומסלולה של הרכבת חולים וקדושה אחדות וקנאה הכל היא מקפלת בתוכה. ובכל אופן בכל דור אנחנו פוגשים את ירושלים באופן אחר, והיא תמיד מצפן, נייר לקמוס לכאבים הגדולים של התקופה.
במיוחד השנה יום ירושלים המציין את שחרורה של העיר מציף את השאלה, האם ירושלים אכן היא עיר משוחררת וחופשיה? האם היא מגשימה את חזונה? והאם כעיר בירה היא מביא חזון שכזה?
נדמה שבשנה האחרונה, גל המחאות מול בית הנשיא, מעלה ביתר שאת ותוקף את הכאבים והאכזבות, אבל גם את האכפתיות העמוקה, האהבה והרצון לעמול על מנת לתקן ולרפא.
שבוע אחר שבוע מתכנסים בני העיר ונאבקים עבור ערכי החירות, הצדק והשוויון, ועליהם ניתן לומר כדברי המדרש – אל תקרי בניך אלא בונייך, בוני ולוחמי החרות.
מי ייתן שנזכה לחזות בהתגשמות הנבואה של ישעיהו.

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה"

ישעיהו מט' יז'-יח'

“ירושלים, בירת ישראל, היא העיר ששטחה הפיזי הוא הגדול בישראל ועם מספר התושבים הגדול במדינה. שלל המגזרים המרכיבים את הפסיפס החברתי בעיר הם חלק מהותי מהדי.אנ.איי שלה כבר שלושת-אלפים שנה. אבל בירושלים אין רוב לאף קבוצה.

כולנו בתודעת מיעוט ונראה כי האתגר הגדול לכל מגזר הוא להסתפק בכך, לא לשאוף ולא לפעול להפיכת הרוב, אלא לקדם את הטוב המשותף שבו לכולם יש מקום. רק כך ניתן יהיה לממש את החזון לעיר של "כל ישראל חברים", לעיר שהיא בית תפילה לכל העמים"

הרבה ענבר בלוזר שלם מנכלית רשות הרבים

שלווה בארמונותיך

תפילות מודרניות  לשלום ירושלים

תְּפִלָּה לְשָׁלוֹם וּלְצֶדֶק בִּירוּשָׁלַיִם | פיליפ בן-שמואל, חבר קהילת כל הנשמה בירושלים

תְּפִלָּה לְשָׁלוֹם וּלְצֶדֶק בִּירוּשָׁלַיִם
אֲדוֹן הָעוֹלָמִים, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, אֲשֶׁר בָּרָאתָ אֶת כָּל בְּנוֹת וּבְנֵי הָאָדָם בְּצַלְמְךָ וְכִדְמוּתֵךָ,
קַיֵּם בָּנוּ אֶת הַבְטָחָתְךָ לְאַבְרָהָם צוּר מַחְצַבְתֵּנוּ, וְיִתְבָּרְכוּ בָּנוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
עוּרִי עוּרִי זְרוֹעַ ה', הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים, קִרְעִי אֶת תְּהוֹם הָאֵיבָה בֵּין עַמֵּי יְרוּשָׁלַיִם עִירֵךְ
וְסוֹלִי לָנוּ דֶּרֶךְ לָלֶכֶת בָּהּ, יָד בְּיָד בֶּחָרָבָה.

הַפִּילִי אֶת חוֹמוֹת הַנִּכּוּר וְהַהַפְרָדָה בֵּינֵינוּ, וּבְכוֹחֵךְ נִלְבַּשׁ עֹז, נִתְחַזֵּק וְנֶאֱמַץ, לְמַעַן נִבְחַר
בְּהַכְלָלָה וְלֹא בְּשִׁבְטִיּוּת, בְּשֻׁתָּפוּת וְלֹא בְּהַפְרָדָה,
בְּתִקְוָה וְלֹא בְּפַחַד, בְּאַהֲבַת הָרֵעַ וְלֹא בְּכִבְשַׂת הָרָשׁ;
נִתְחַזֵּק וְנֶאֱמַץ, לְמַעַן נִבְחַר בַּחַיִּים וּבַשָּׁלוֹם.
שְׁכִינָה שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ, פִּרְשִׂי סֻכַּת שְׁלוֹמֵךְ עַל כָּל שְׁכוּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, עַל תַּלְפִּיּוֹת וְעַל גַ'בֶּל אֶלְמֻכַּבֶּר, עַל רָמוֹת וְעַל בֵּית חֲנִינָא, עַל מִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים וְעַל סִילְוָאן.

הַכְנִיסִי אֶת כָּל בְּנוֹת עִירֵךְ תַּחַת כְּנָפַיִךְ, וְאֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי אַרְצֵךְ תַּחַת צֵל אֶבְרוֹתַיִךְ,
וְאֶת כָּל הַמְּיַחֲלִים לְמוֹלַדְתָּם תַּחַת דֶּגֶל אַהֲבָתֵךְ.
כָּאן נַחְסֶה יַחְדָּו, וּנְדַבֵּר זוֹ לְזֶה אֶת הָאֱמֶת:
כִּי כֻּלָּנוּ בְּצֶלֶם נִבְרֵאנוּ, כֻּלָּנוּ לַצֶּדֶק נִקְרֵאנוּ, כֻּלָּנוּ מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ נוֹצַרְנוּ וּלְאוֹתוֹ הֶעָפָר נָשׁוּב.
וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מְהֵרָה הַכָּתוּב: "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן

גָּדְלִי וְקָדְשִׁי | הרב גדי רביב

גָּדְלִי וְקָדְשִׁי
בְּמִדְרְכוֹתַיִךְ וְשָׂמַיִךְ
בְּעוֹלָמֵךְ שֶׁנִּבְרָא לִכְבוֹדֵךְ
וּבְחַיַּיִךְ
יגֹלוּ חֹמֹתַיִךְ מֵעֱיְנַיְךְ
שְׂאִי לְשָׁלוֹם פָּנַיִךְ
וּדְעִי רַק שִׁיר אֶחָד

מקורות עתיקים מתכתבים עם ירושלים של היום

 כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו – תהלים קכב

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ׃
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם׃
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו׃
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי־יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'׃
כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד׃
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃
יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃
לְמַעַן בֵּית־ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ – רבי יהודה הלוי

צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ, וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן
שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכּלֹ עֲבָרָיִךְ
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו
כְּטַל חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ .

לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ
בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ.

כי מציון תצא האהבה

שירה עברית ירושלמית 

ירושלים/ מראוון חליל

אֲנִי רוֹצֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
לֹא אֶת זֹאת שֶׁל אֱלֹהִים
וְלֹא אֶת זֹאת שֶׁל רְחוֹבוֹת שֶׁבִּקְּרָה בָּהֶם הַהִיסְטוֹרְיָה
בִּמְחוֹל־טֶבַח־נֶחְפָּז
וְהֵם הָמוּ.

בִּירוּשָׁלַיִם דְּבָרִים נָאִים יוֹתֵר
כְּמוֹ עֶרֶב הַמְכַנֵּס אֶת קְהָלוֹ בְּבָּר
וּפוֹצֵעַ אֶת הַשֵּׁנָה בְּעֵרָנוּת הַבֹּקֶר עַד זוֹב לֵיל.
וּבָהּ, בָּעִיר הַזֹּאת, יֵשׁ לִי
נַעֲרָה שֶׁאֵינָהּ מִכּוּר מַחְצַבְתִּי
אֲבָל הִיא כִּדְבַשׁ
מִשֵּׁבֶט הָעֻזְרָד.

אֲנִי אוֹהֵב אֶת יְמֵי הַחֹל בָּעִיר
כִּי יוֹם הַשַּׁבָּתוֹן מַשְׁבִּית אֶת שִׁכְרוֹן חוּשַׁי,
וְהָעִיר דּוֹמָה לִי בַּסַּכָּנָה שֶׁגּוֹבֶרֶת בְּתוֹכָהּ
כָּל אֵימַת שֶׁעוֹלָה בָּהּ הֲמֻלַּת הָעוֹלִים אֵלֶיהָ
לַשָּׁוְא.

בִּירוּשָׁלַיִם
אִישׁ אֵינוֹ מֵפִיק תּוֹעֶלֶת
(גַּם לֹא הַנּוֹשֵׂא בְּסִבְלָהּ)
מִנְּשִׁיקָה שֶׁקִּבֵּל מִמִּי
שֶׁפִּשְׁפְּשׁוּ בְּצִיצִיּוֹת הָאֵל בַּמַּחְסוֹם.

וּלְיָמִים, כַּאֲשֶׁר נַעֲרָתִי נָסְעָה —
זוֹ מִשֵּׁבֶט הָעֻזְרָד —
הֶחְלַטְתִּי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם
דָּבָר אֵינוֹ מְעַנְיֵן אוֹתִי עוֹד.
חֵיפָה יָפָה יוֹתֵר.

תמיד שתיים – יהודה עמיחי
מחרוזת  שירי ירושלים – מתוך פתוח סגור פתוח

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבוֹט אֶת ראשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה…

בִּירוּשָׁלַיִם תָּמִיד תִּקְוָה לַטּוֹב. הַתִּקְוָה כְּמוֹ כַּלַּבָּה נֶאֱמָנָה
לִפְעָמִים הִיא רָצָה לְפָנַי לִבְדּוֹק וּלְהָרִיחַ אֶת הֶעָתִיד
וְאָז אֲנִי קוֹרֵא לָהּ, תִּקְוָה, תִּקְוָה, בּוֹאִי, וְהִיא
בָּאָה אֵלִי, אֲנִי מְלַטֵּף אוֹתָהּ וְהִיא אוֹכֶלֶת מִכַּף יָדִי
וְלִפְעָמִים הִיא נִשְׁאֶרֶת מֵאֲחוֹרֵי לְיַד תִּקְוָה אַחֶרֶת
וְאוּלַי לְהָרִיחַ אֶת מָה שֶׁהָיָה. וְאָז אֲנִי קוֹרֵא לָהּ "יֵאוּשִׁי"
וְקוֹרֵא לָהּ בְּקוֹל
"יֵאוּשׁ, יֵאוּשׁ, בּוֹא אֵלִי", וְהִיא בָּאָה וּמִתְפַּנֶּקֶת
וַאֲנִי קוֹרֵא לָהּ שׁוּב תִּקְוָה.

לומר בקול – אמיר גלבוע

לירושלים עירי רציתי לומר בקול,
מילים שאני לוחש על לבה,
שתשמענה גם אזניי
את אשר רוחש לה ליבי