לימוד לחודש אדר א' – הלוח העברי ועיבור השנה
אחת השאלות שיכולות לעלות בשנה מעוברת היא מתי לציין ימי זיכרון לקרובי משפחה שמתו בחודש אדר בשנה פשוטה?
נתחיל עם שאלה פשוטה עוד יותר – מתי לחגוג את חג פורים? באדר א' או באדר ב'?
נטעה אם נחשוב שחודש אדר ב' הוא "האדר האמיתי", ואילו חודש אדר א' הוא חודש משני. המשנה מציינת זאת בפירוש: קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר שֵׁנִי. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. (מגילה א' ד)
כלומר, בחודש אדר א', שהוא החודש הנוסף על פי קביעת סנהדרין, לא קוראים במגילה ולא נותנים מתנות לאביונים, אבל בזה נגמר ההבדלים. מתפתח דיון ארוך בתלמוד, והמסקנה הכללית היא שחוגגים את פורים על כל מצוותיו ומנהגיו בחודש אדר ב'.
לדעתו של רבן שמעון בן גמליאל ישנה עוד סיבה טובה לחגוג באדר ב': משום שחשוב לסמוך גאולה לגאולה, כלומר לסמוך את הגאולה של פורים לגאולה של פסח. אבל דעת המיעוט, כרגיל, נשמרת.
בנוסף לפורים, יש עוד ימים בעלי חשיבות ציבורית בחודש אדר. בימי הביניים ואף בעת העתיקה, התפתח מנהג לציין את יום הפטירה של משה רבינו ביום ז' לחודש אדר, וזה נהוג בכל העדות. היום הזה נודע כיום ההילולא של חברות הקדישא, בו מקיימים אירועי זיכרון, לימוד והתרמה.
זאת, על פי החישוב המובא בתלמוד: תַּנְיָא אִידַּךְ: בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד. מִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, וּכְתִיב: ״מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר״ (קידושין ל"ח ע"א):
מיד ישאלו, האם שנת יציאת מצרים היתה שנה מעוברת? במדרש שכל טוב (פירוש על התורה מאת ר' מנחם בן שלמה, מאה י"ב, איטליה), מובא תשובה של רבי אלעזר המודעי, שזאת היתה שנה מעוברת!
מיד עולה קושיה שיש לה השלכות גם לפרט. מתי צריך לציין יום פטירה בחודש אדר בשנה מעוברת, מתי מציינים יום פטירה של קרוב משפחה שנפטר בחודש אדר בשנה פשוטה? רוב קהילות ישראל מציינים אותם בחודש אדר א'. אבל למדנו שלפי החישוב, מותו של משה רבינו חל בחודש אדר ב', איך זה שבימינו מציינים את יום פטירתו (ובעקבותיו את כל יום פטירה בחודש אדר סתם) בחודש אדר א'?
ננסה להבין. הדיון במשנה תוקף את זה מזווית של נדרים – מה קורה אם מישהו נודר נדר, כאשר בנדרו הוא אומר "עד חודש אדר" , אבל לא מציין איזה חודש אדר?
עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁיִּהְיוּ הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה. עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ גְשָׁמִים, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן כֻּלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, אָסוּר בָּהּ וּבְעִבּוּרָהּ. עַד רֹאשׁ אֲדָר, עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר, עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יָיִן: (משנה נדרים ח' ה)
המשנה מדמיינת מצב שבו מתעורר יהודי לאחר חג פורים שבו חגג בהגזמה, עם כאב ראש נוראי, ונודר נדר שלא לשתות יין כלל, עד לשנה הבאה. אבל השנה הבאה היא שנה מעוברת, עולה השאלה האם הנדר תקף עד סוף 12 חודשים, או עד סוף שני חודשי אדר בשנה הבאה. בדיון שמתפתח בתלמוד, ההלכה מאמצת את העמדה של רבי יהודה, ואם כן לגבי נדרים, יהיה כך גם לגבי מצוות אחרות. אבל יש עוד מצב שבו אנשים נודרים נדרים, וזה כשנפטרים ההורים שלהם. ולא רק נדרים, אלא מצוות אבלות מציינים שמוטב לצום ביום פטירתם של ההורים (אם כי בהלכה מציינים שאפשר לתת צדקה במקום). אבל בחודש אדר, שכתוב עליו שמרבין בשמחה, מנהגי אבלות קשוחים כמו צום לא מתקימים כשמצווים לשמוח.
בנוסף, בדיון על המשנה ממסכת מגילה המצוטטת ראשונה, הגמרא אמנם פוסקת הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, אבל בהלכה קובעים על פי כלל "אין מעבירין על המצוות", כלומר, מצווה יש לקיימה בהזדמנות הראשונה בלי דחיה. על פי זה, גם אירועים של אבל ציבורי, כמו יום פטירתו של משה רבינו, וגם אירועים של אבל פרטי, כמו יום פטירה של קרוב משפחה, אפשר לקיים בחודש אדר א'.
הדעה הזאת, אף שהיא מנומקת, היא דעה במחלוקת. רבנים בולטים לאורך הדורות מחזיקים הפוך – לציין ימי פטירה בחודש אדר ב'. ישנם פוסקים שמחזיקים בדעה לציין ימי פטירה באדר ב', והמחלוקת חותכת גם עדות – ישנם פוסקים ספרדים וגם אשכנזים שמחזיקים בשתי העמדות. וישנם כאלה שמאפשרים בשנה מעוברת לציין פעמיים יום פטירה, למי שהגעגועים והאבל כבדים.
שבת שלום
