סוד העיבור – מחשבות והסברים על הלוח העברי וכללי העיבור
ברייתא בבבלי סנהדרין י"א ע"ב
תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין.
תַּנְיָא, מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר עוֹמֵד לְפָנָיו, וְשָׁלֹשׁ אִגְּרוֹת חֲתוּכוֹת לְפָנָיו מֻנָּחוֹת. אָמַר לוֹ… טֹל אִגְּרָא חֲדָא וּכְתֹב, לְאַחָנָא בְּנֵי גָּלוּתָא בְּבָבֶל, וּלְאַחָנָא דִּבְמָדַי וּלִשְׁאָר כָּל גָּלוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא לְעָלָם, מְהוֹדָעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן, דְּגוֹזְלַיָּא רַכִּיכִין, וְאִמְּרַיָּא עַרְקִין, וְזִמְנָא דַּאֲבִיבָא לָא מָטָא, וְשָׁפְרָא מִילְתָא בְּאַנְפָּי וּבְאַנְפֵּי חַבְרָי, וְאוֹסִיפִית עַל שַׁתָּא דָּא, יוֹמִין תְּלָתִין.
תרגום: לאחינו בני גלות בבל ולאחינו במדי ולשאר כל גלות ישראל, שלומכם ירבה לעולם. מודיעים אנחנו לכם שהגוזלים רכים והטלאים דקים {מכדי לשמש לקורבנות} וזמן האביב לא הגיע {והשעורה עדין ירוקה ולא הגיע זמן הקציר} ויפה היה הדבר בפני ובפני חברי {בסנהדרין} והוספתי על שנה זו שלושים ימים] (בבלי סנהדרין י"א ע"ב)
השנה תהיה שנה מעוברת, אמרתי למישהו, אי אז בשלהי חודש אלול, כשאספנו גזם במטע התמרים. הטכניקה של עיבור השנה מורכבת, אבל בסך הכל, מדובר בחשבון פשוט, שאת כלליו אפשר ללמוד. אין כאן סודות. תמיד נדע, אם ראש השנה חל ב 16 לחודש ספטמבר או קודם לכן, תהיה השנה מעוברת.
המשניות לעיל, (בעצם לא משניות, אלא ברייתות, כלומר מקורות תנאיות חוץ משנאיות המובאות בתלמוד) הן מלמדות אותנו משהו חשוב על התהליך שחכמי בית שני נקטו לקבוע אם השנה תהיה מעוברת או לא. הן מדגישות את החשיבות של רשות מרכזית שמכריזה על החודש, כלומר, רשות שקובעת את לוח השנה. זאת, כדי שכולנו נוכל לחגוג ביחד את החגים, לצום ביחד בצומות, ולנהל חיים משותפים.
כמה נוח היה אילו אורך החודש היה משהו קבוע. אסטרונומים יודעים להגיד לנו שהזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ, הוא מעט יותר מ 29 וחצי ימים. גם בימי המשנה ידעו זאת. בתקופת בית שני, היו עושים התאמות ללוח כל חודש, כנראה. עם החורבן, ובמיוחד אחרי מרד בר כוכבא, התעורר הצורך לקבוע את הלוח על בסיס מתמטי. לא רק שבית המקדש כבר לא עמד גם ירושלים החרבה הייתה מחוץ לתחום ליהודים והסנהדרין נדדה מעיר לעיר במיוחד בצפון הארץ. במאה השלישית לספירה, בימיו של הנשיא הלל השני, הפך הלוח לקבוע ללא צורך בראיית הלבנה ממש.
בימינו הלוח קבוע ואפשר לראות בלוח את אורך החודשים. החודשים תשרי, שבט, ניסן, סיון ואב, תמיד יהיו מלאים, או בני שלושים יום. החודשים אייר, תמוז, אלול, טבת, ואדר (בשנה לא מעוברת) יהיו תמיד חסרים, או בני 29 ימים. בשנה מעוברת, בחודש אדר א' יהיו 30 ימים ובחודש אדר ב' יהיו 29 ימים.
החודשים חשוון וכסלו יכולים להיות 29 או 30 ימים, בהתאם לצורך. זאת משום שישנה מערכת של כללים לגבי זמנו של ראש השנה (ולאחריו החגים האחרים). הכלל הידוע ביותר מדגיש: "לא אד"ו ראש", כלומר, שראש השנה לא יכול ליפול בימים א, ד, או ו. כדי למנוע זאת, בשנה קודמת מוסיפים או מחסירים יום משני החודשים הללו.
בגלל מערכת הכללים הזאת אורך השנה גם משתנה: השנה העברית יכולה להיות פשוטה או מעוברת, אבל היא גם תהיה חסרה, רגילה, או יתרה. שנה פשוטה נמשכת 354 ימים, שנה פשוטה חסרה 353 ימים ושנה פשוטה יתרה נמשכת 355 ימים. שנה מעוברת נמשכת לפי אותם כללים 383 (חסרה), 384 (רגילה), או 385 (יתרה) ימים.
לסיכום, צריך להזכיר את מסגרת העיבור. בכל תשע עשר שנים יהיו שבע שנים מעוברות. נזכור אותן לפי ראשי התיבות: גו"ח אדז"ט – כלומר, ממחזור של 19 שנים, השנה השלישית, השישית, השמינית, האחת עשר, הארבע עשר, השבע עשר והתשע עשר הן השנים המעוברות.
ועוד מילה לסיום. אדר א' אותו אנחנו מתחילים בסוף שבוע זה הוא החודש שנוסף ללוח. פורים יחול באדר ב'.
שבת שלום וחודש טוב.
