לימוד לחודש אדר ב' – חג הפורים
קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַאֲדָר הָרִאשׁוֹן,
נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִים אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי.
אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי,
אֶלָּא קְרִיאַת מְגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. (משנה מגילה פרק א' משנה ד)
מגילת אסתר מספרת על נס פורים, אבל זה נס שכולו מעשה ידי אדם, בעצם אישה, אסתר, שבחוכמתה ועורמתה הצילה את עמה מהשמדה.
מה היחס שלנו לניסים?
בן גוריון אמר "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי" אחת הדוגמאות לזה היא סיפור כיבוש צפת בידי הפלמ"ח במלחמת השחרור.
מרדכי נאור, במאמר "צפת ואתריה (אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל, צפת ואתריה > תולדות צפת) כותב:
מסופר על רב צפתי שהתבקש להסביר את הסיבות שהביאו לניצחון היהודי הגדול בקרב על צפת . הרב הסביר כי צפת היהודית ניצלה בזכות המעשה והנס. המעשה — תפילותיהם של אנשי צפת.
הנס — בואו של הפלמ"ח . […]
ובאמת מבחינתו של הישוב היהודי היה כיבושה של צפת ב 10 במאי, 1948 ארבע יממות לפני הקמת המדינה , אחד הניצחונות המזהירים במלחמה, שגבלו בנס.
עברו עשרים שנה, ולורנס פיטר פרסם את ספרו "העיקרון הפיטרי" שאחד הסעיפים בו אומר "אל תאמין בניסים, תסמוך עליהם"
זה משעשע לספר על זה, אבל תפיסת עולם שסומכת על ניסים מסוכנת, כפי שחז"ל התריעו פעם אחר פעם, בין השאר בגמרא למשנה שלנו. הגמרא למשנה שציטטתי בראש הדף, מתחילה בדף ו ע"ב וממשיכה עוד מספר דפים אחריו. בין השאר מובא הסיפור הבא:
אָמַר רָבָא: מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְבַסּוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִיבַּסּוּם. קָם רַבָּה שַׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר, בָּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ. לְשָׁנָה, אֲמַר לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ: לָא בְּכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִיסָּא.
בעברית, לפי שטיינזלץ: אמר רבא: חייב אדם להשתכר בפורים , עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. ומסופר: רבה ור' זירא עשן סעודת פורים ביחד, והשתכרו. קם רבה ושחט את ר' זירא. למחרת, כשהתפקח וראה מה עשה,ביקש עליו רחמים והחייהו. לאחר שנה אמר לו: יבוא אדוני ונעשה שוב סעודת פורים ביחד אמר לו: לא בכל שעה מתרחש נס.
חוץ מאזהרה נגד שכרות מוגזמת, הסיפור הזה מראה לנו שחז"ל האמינו יותר בחוק מרפי, שהתחיל להתפרסם בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, לפיו "מה שיכול להשתבש ישתבש, ובצורה הגרועה ביותר"
כשהמצב נראה חסר תקווה, אפשר להתנחם בזה שלפעמים קורים ניסים, אבל אם רוצים לנהל מערכה ומדינה לאורך זמן, עדיף להאמין לא בניסים אלא בחוק מרפי, או באמירתו של ר' זירא "לא בכל שעה מתרחש נס"
שבת שלום