לימוד לחודש טבת – זכרון החורבן
ברייתא בבבלי תענית כ"ט ע"ב, משנה תענית פרק ד' משנה ו.
עשרה בטבת, יום הצום הראשון מתוך הארבעה על חורבן ירושלים כבר עבר. אבל השאלות הקשורות אליו ואל הצומות האחרים באותה סידרה ממשיכות לחיות איתנו גם בימים שאחרי.
על שניים מהתאריכים האחרים – י"ז בתמוז ו-ט' באב, מלמדת אותנו המסורת שהם רק חוליה בשרשרת של אירועים קשים שקרו לבני ישראל במהלך ההיסטוריה. ולא רק זו, אלא שהתנהגותם של בני ישראל היא זו שגרמה ליום הזה להפוך ליום רע לאורך ההיסטוריה.
״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״, (במדבר י"ד, א) אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם — וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. (תענית כ"ט ע"א)
לפי הברייתא הזאת, המופיעה בעוד מקורות, ט' באב אינו תאריך מקרי. הוא גם לא הופך לתאריך משמעותי וקשה בעקבות חורבן הבית. להפך. חורבן הבית הוא רק אחד מתוך האירועים שקרו בתאריך זה. החורבן, וכלל האירועים הקשים שקרו לישראל בתאריך זה, מקורם בלילה בו חזרו שנים עשר המרגלים מביקורם בארץ ישראל. עשרה מהם אמרו שהארץ קשה, והיושבים בה גדולים וחזקים, ולא נצליח לרשת את הארץ. רק שניים אמרו שהארץ טובה ונוכל להתיישב בה ורצוי שנאמין ב-ה' המוליך אותנו לשם. כתגובה לדברי העשרה, העם בוכה, ואינו מאמין שנוכל להיכנס לארץ. העם חש שהם תקועים באמצע שום מקום – ברחו ממצרים, ואינם יכולים להיכנס לארץ. אלוהים, בתגובה, קובע את הלילה הזה של חוסר האמונה ללילה של האסונות העתידיים של עם ישראל. הם בכו לשווא, מחוסר אמונה. ומכיוון שכך, הם ישלמו מחירים קשים בתאריך זה גם בעתיד.
ולא רק בט' באב, אלא גם י"ז בתמוז הוא תאריך כזה, שהאסונות חוזרים בו שוב ושוב.
כבר המשנה מונה לנו חמישה דברים שאירעו בכל אחד מן התאריכים:
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב.
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.
בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה: (משנה תענית ד משנה ו)
סידור "העבודה שבלב" ממשיך את הרשימה של ט' באב, אל מאורעות נוספים שקרו במשך הדורות:
כָּל שְׂרֵפוֹתֵינוּ מֶשֶׁךְ שְׁנוֹת אַלְפַּיִם הָיוּ צְפוּיוֹת מֵרֹאשׁ בְּאֵשׁ יְרוּשָׁלָיִם:
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת הנ' גֹּרְשׁוּ יְהוּדֵי אַנְגְּלִיָּה,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת התס"ו גֹּרְשׁוּ יְהוּדֵי צָרְפַת,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת הרנ"ב גֹּרְשׁוּ יְהוּדֵי ספרד,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת הת"ל גֹּרְשׁוּ יְהוּדֵי אוֹסְטְרִיָה,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת התרע"ד פָּרְצָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת התש"א הוּבְאוּ יְהוּדֵי פּוֹלִין אֶל הַגֶּטָּאוֹת,
בְּתִשְׁעָה בְּאָב שְׁנַת התש"ב חֻסַּל גֶּטּוֹ וַרְשָׁה:
האם כמו שנאמר במסכת תענית, בכינו בכייה של חינם, ולכן קורים לנו אסונות בתאריך הזה?
האם נגזר עלינו לסבול ולהיפגע שוב ושוב?
מה אפשר ללמוד מהחזרה הזו על ואל תאריך ותקופה מסוימת בשנה?
והאם בכוחנו לשנות את רוע הגזרה?
ואולי, בעצם "חסכה" לנו ההיסטוריה ימי אבל ותענית, וריכזה את כל הצרות בתקופה מסוימת של השנה? והאם יש דרך למנוע את המשך בואן של צרות ומלחמות עתידיות?
שבת שלום
