לימוד לחודש טבת – זכרון החורבן
אחת הסיפורים היפים שמספרת לנו המשנה על החורבן, ויותר מזה על האפשרות לתקומה, הוא הסיפור על חכמים, שחוו את החורבן, אך עיקר פעולתם היה לאחריו:
פעם אחת רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" (מיכה ג' י"ב), בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח' ד). עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו: (בבלי מכות כ"ד ע"ב)
החכמים עלו לירושלים, לבית המקדש החרב. הם מהלכים בין ההריסות, האבנים השבורות. ההרס כה גדול, ששועל יוצא מהאזור של קודש הקודשים. רבן גמליאל, רבי אלעזר ורבי יהושע בוכים. לעומתם רבי עקיבא צוחק. רבי עקיבא מתפלא על חבריו הבוכים, וחבריו תוהים על צחוקו.
החכמים רואים את האסון, את החורבן, את השועל ובוכים על המצב הקיים, על המציאות שבתוכה הם חיים.
אבל ר' עקיבא כבר רואה את העתיד.
שתי נבואות ניבאו את חורבן ירושלים, לשתי הפעמים בהן חרבה העיר. אבל הנבואה השנייה, של זכריה, גם ניבאה את תקומתה. רבי עקיבא זוכר את הנבואה הזו, ומאמין שכמו שהתקיימה נבואת החורבן, גם נבואת התחדשות החיים עוד תבוא ותתקיים.
לפעמים צריך נבואות כדי לדמיין את העתיד. לרובנו קשה לדמיין עתיד בעודנו בתוך חורבן.
אבל לפעמים היכולת הזו, לא להיות רק בתוך המציאות הקשה, אלא גם לזכור שיש המשך, יש עתיד והמשכיות, ומראה העתיד תלוי גם בהתנהלות שלנו היום. השאלה איך נדמיין וניצור את העתיד, היא זו שמקיימת את נבואת הנחמה, נבואת התקומה.
הלוואי ונלמד מרבי עקיבא, שגם כשהמציאות קשה, מורכבת וכואבת עד מאוד – אפשר לדמיין קדימה את האפשרות ליום שאחרי. את ההתחדשות, את הצמיחה, את האפשרויות שקיימות עבורנו בעולם.
לא נשכח את החורבן, אך נפעל כדי לחיות בעתיד. בעתיד טוב וראוי יותר.
שבת שלום
