בכותרת כתוב משניות לחודש כסלו – חנוכה, אבל לחנוכה אין כלל מסכת במשנה. הסיבה לא ממש ברורה, רבי יהודה הנשיא – עורך המשנה לא השאיר אחריו הערות עריכה או נימוקים לדרך בה ערך את משנתו. לכן הספקולציות רבות. אחת מהן טוענת כי משום שבני חשמונאי הכוהנים נטלו לעצמם גם מלוכה, המיועדת לבית דוד, רבי יהודה שהיה מצאצאי בית דוד התנגד למעשיהם ולכן לא הנציח את מפעלם ואת חגם. התלמוד הבבלי מגיע לדון בחנוכה כדיון צדדי בשמנים ופתילות מהם מדליקים נר שבת. וכך, לפחות בתלמוד, נשארו לנו כמה ברייתות ודיונים על חנוכה. במהלך חודש כסלו נקרא פרשנות לארבעה קטעים מהתלמוד שעניינם חג החנוכה להם נקרא משניות חנוכה. עיון פורה – הרב יהורם מזור
*****
משנה ראשונה לחנוכה, בבלי עבודה זרה ח, ע"א / הרבה אסנת אלדר
"כשם שמאחורי האור מסתתר לפעמים החושך, כך מאחורי החושך מסתתר לפעמים האור"
ר' צדוק הכהן מלובלין
מה מרגיש אדם שהעולם שאותו הכיר משתנה לו מול העיניים. עולם שלא משתנה בבת אחת, אלא לאט לאט. משתנה לו בצורה כזו שאין הוא יכול למנוע את השינוי ואין לו אלא להביט בשינוי, חסר אונים ולנסות להבין בשפתו, בשפת בני האדם, מדוע מתרחש השינוי הזה.
ְלְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יּוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר, אוֹי לִי, שֶׁמַּא בִשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם. עָמַד וְיָשָׁב שְׁמֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת, וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת עֲשָׂאָן אֵלּוּ וְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לשם שָּׁמָיִם, וְהֵם קְבָעוּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
(בבלי עבודה זרה ח' ע"א)
בשפתו, שפת בני האדם, מסביר האדם לעצמו כי התמעטות היום, התפשטות החשיכה, נובעות מחטא שחטא האדם עצמו. החטא, הקלקול של האדם גורם לעולם להפוך לחשוך, לחזור לתוהו ובוהו. יש בה במחשבה הזו גם מן הצניעות, שכן מבין האדם את קלקולו ומבין שכעומק החטא כך התפשטות החשיכה, אך יש בה גם מן היוהרה לחשוב שמעשיו של האדם משנים סדרו של עולם (בהנחה שעד כה ההבנה של האדם הייתה שהעולם מחליף את הזמנים בקביעות).
[עולמנו שלנו התנפץ עלינו בבוקר אחד בשבת, שבה אורה של השבת הועם בחושך סמיך וכואב. הלומות והלומים אבדה לנו שפתנו, וכל אשר יכולנו לעשות זה להיאחז במקורות קדומים, למצוא בהם בטחון, המשכיות, משמעות]
יש בו, בסיפור הזה, גם סיפור המבקש להתמודד עם חגיהם של הגויים (בלשון הגמרא), בקרבם חיים היהודים. שכן, הסיפור מובא מיד אחרי סקירת חגיהם של העמים החיים בשכנות עם הקהילה היהודית. שני החגים- קלנדא וסטרנורא– נחגגים במשך שמונה ימים סביב טבת. קלנדא שמונה ימים אחרי היום הקצר בשנה והסטרנורא שמונה ימים לפני היום הקצר בשנה. הקלנדא- הוא ראש חודש רומי, ולימים המילה תהפוך לשגורה בפינו, כלוח שנה קלנדרי (כלומר לוח שנה שנערך לפי לוח מסוים- עברי, לועזי וכו'). הסטרנורא, מפוענח כהסתר האור, כלומר כתקופה החשוכה בשנה, שבה האור הולך ומתמעט. שני החגים הללו הם חגים שבהם נעשית עבודה זרה, ויש בהם מנהגי שריפה כגון מדורות, כדרך ששרפו המלכים.
כך ניתן להבין את המשנה המספרת על התענית שגזר על עצמו האדם הראשון בשל התמעטות האור, גם כסיפור המאדיר את המחשבה היהודית, זו המעניקה משמעות לתפילה, לתענית, לחשבון נפש על אורחות חייו.
אולם, מסתבר, שלא חטאיו של האדם הראשון גרמו לאור להתמעט ולחושך להרבות, אלא מנהגו של עולם, כלומר ההבנה שסדר העולם התקין גורס איזון בין ימים של אור לבין ימים של חושך, ויש תקופות שבהם החושך גובר על האור ויש שבהם האור גובר על החושך. אם כך הוא העולם, על אחת כמה וכמה נפשו של האדם, שיש פעמים שהיצר והחושך גוברים על האיכויות הטובות שבה, ויש נפשו מיטיבה וממגרת את יצר הרע השוכן בה. ויש בזה נחמה, שכן, ההבנה שהעולם יכול להשתנות ובכל זאת להישאר מסודר (כמנהגו של עולם) מאפשרת לנו, את השינוי, את הטלטלה, את הנפילה ואת הצמיחה מחדש.
[בתקופתנו, יותר מחודש לתוככי מלחמת אין הברירה שיצאנו אליה, יש מחוזות של אור- של התנדבות אזרחית, של נדיבות אזרחית ויש מחוזות של חושך- כאב בלתי נתפס על ההרוגים וההרוגות, געגוע אין סופי לחטופים ולחטופות, שאלות קיומיות הנוגעות ביום שאחרי]
מתוך ההבנה שזה מנהגו של עולם- מחזוריות של אור וחושך, קבע האדם הראשון חג שמונת ימים- חג החנוכה, שבו נדליק נרות בסדר עולה כזכר לימי התענית והתפילה של החשש מפני החטא, וגם לזכר מנהגו של עולם, שברגע מסוים מתחיל להרבות את האור.
נראה, שבזכות העובדה שחנוכה אינו חג מדאורייתא, כלומר מהתורה. אלא חג מדרבנן, כלומר שחכמים קבעוהו, הרי שניתן ליחס לו את פחד האדם הראשון מפני סדרי העולם המשתנים. כמו גם, לייצר פולמוס אל מול חגי האור שרווחו בסביבה התרבותית שלתוכה נוצק החג, אלה לשם עבודה זרה ואילו החג שלנו, שמקורו באדם הראשון שחז"ל גאלו אותו מתהום הנשייה התרבותית, הוא לשם שמים, שכן הוא מערב ניצחון האור על החושך. ניצחון הרוח על החומר ואישוש מחדש של סדרי בראשית, שהיה חשש שיתערערו.
מי ייתן ונדע, גם השנה, לראות את האור ההולך ומתרבה, נאשש מחדש סדרי בראשית שהתערערו לנו ונדע, רוחנו איתנה ותדע לעמוד כאבוקה בתוך החשיכה שאפפה אותנו בבוקרו של יום השבת 7/10/23
חודש טוב ושבת שלום
