אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול. (בבלי שבת כ"א ע"א)
תָּנוּ רַבָּנָן, מִצְוַת חֲנוּכָּה – נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ, וְהַמְּהַדְּרִין – נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְּהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְרִין – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמוֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וַאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.
אָמַר עוּלָא, פְּלִיגִי בָהּ תְּרֵי אַמוֹרָאֵי בְמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַר זְבִידָא, חַד אָמַר, טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי – כְּנֶגֶד יָמִים הַנִּכְנָסִין. וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל – כְּנֶגֶד יָמִים הַיּוֹצְאִין. וְחַד אָמַר, טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי – כְּנֶגֶד פָּרֵי הֶחָג, וְטַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל – דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. (בבלי שבת ע"ב)
איזה מזל יש לנו שמדליקים נרות מדי שבת וחג והתלמוד הבבלי עוסק באריכות בשאלה איזה שמן ואיזו פתילה ראויים לשימוש כשאנו מדליקים נר שבת. תוך כדי הדיון מתערב רב הונא (דור שני לאמוראי בבל שחי במאה השלישית) בשיחה, ומלמד אותנו כי גם פתילות ושמנים שאינם ראויים לשימוש בנר שבת, שמדליקים על שולחן השבת בתוך הבית, בהחלט מתאימים לנר חנוכה שמדליקים בחוץ, ליד פתח הבית, כך שריח השמן או עישון הפתילה לא יפריעו לבני הבית.
ונשארה השאלה כמה נרות יש להדליק. הברייתא (משנה חיצונית שלא נכנסה למשנת רבי יהודה הנשיא, אבל נמצאת בתלמוד) מלמדת אותנו כי מדי ערב יש להדליק נר חנוכה, גם נר אחד מספיק.
אבל אם תרצו אפשר גם להדר במצווה ולהדליק נר לכל אחד מבני הבית. אפילו מדרגה נוספת נותן לנו התלמוד, להדליק מנורת חנוכה בת תשעה, מהם שמונה קנים למילוי המצווה וקנה אחד יהיה השמש המדליק. אלא שכאן באה לידי ביטוי המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל.
בית שמאי מדליקים ביום הראשון את כל החנוכייה וכל יום מפחיתים. בית הלל מדליקים נר אחד ביום הראשון וכל יום מוסיפים.
הגמרא נותנת לנו את הסיבות למנהגים השונים: שיטת בית שמאי מדגישה כל יום כמה ימים נשארו עד סוף החג ובית הלל מדגיש כמה ימים עברו מתחילת החג. שיטת בית שמאי משווה את הדלקת הנרות לקורבנות חג הסוכות, שהיו רבים בתחילת החג ומועטים בסופו. שיטת בית הלל מדגישה את הצורך המתמיד להעלות בקדושה ולא לרדת בה.
הוגה הדעות אלי בן גל, שהיה בין מקימי מוזיאון בית התפוצות וכיהן כעשרים שנה כהיסטוריון הראשי בו, מדגיש בספרו כשאוכלים עם השטן (עם עובד תשמ"ט, עמ' 324-323):
"על כן אני מדליק בקיבוצי… ביום הראשון של חנוכה, חנוכיה שלמה, שמונה נרות והשמש, כמנהג בית שמאי. אחר כך אני מחסיר כל יום נר אחד, כדי להזהיר את עצמי ולזכור את מה שקרה אז (חורבן המדינה החשמונאית – י.מ) ועלול לקרות שוב. הניצחון הגדול של הציונות המדינית היה אמור להביא לשלב הבא של התרוממות, התחדשות והתייחדות, ליצירת ציוויליזציה יהודית מקורית. עכשיו נקלענו למבוי סתום. קנאות לאומנית או התבוללות… נדמה לי שהאור אכן פוחת והולך בחיינו… כל זמן שיהודים ידליקו נרות לזכר המרד ויזהירו את עצמם שהאור אינו מובטח, שהוא דועך ועלול לכבות, הוא ימשיך להאיר. זה כוחו של החופש".
אולי, בנוסף למנהג המסורתי, נקבל גם את דעתו של אלי בן גל ונדליק בחנוכה חנוכיה אחת כמנהג בית הלל ואחת כמנהג בית שמאי. כך נשמור גם על המסורת מדורות אבל גם נזכור כי תמיד יש חשש שהאור איננו מובטח ואם לא נשתדל לשמור עליו הוא עלול לכבות.
שבת שלום
