גמ' תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול.
בן חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אותנו? אף אתה אמור לו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.
בן רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם? מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי, לי עשה לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם.
טיפש מה אומ: מה זאת? אף את למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.
בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה. אמר ר' יוסה מתניתא (לימד כך) אמרה כן: אם אין דעת בבן אביו מלמדו. (ירושלמי פסחים ע' ע"ב)
פסקת ארבעת הבנים המופיעה בתלמוד הירושלמי דומה מאד, עם כמה שינויים, לפסקה המקבילה בהגדה של פסח:
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל:
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם.(דברים ו' 20) וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם.(שמות י"ב 26) לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל: (שמות י"ג 8)
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות י"ג 14)
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: (שמות י"ג 8)
בדברי החכם ההגדה מצטטת את הפסוק כפי שהוא. חכמי התלמוד הבינו כי שימוש בתיבה אתכם דומה מאד לדברי הרשע ולכן הרשו לעצמם לשנות וכתבו אותנו. אין גם התייחסות לעדות החוקים והמשפטים, מדובר בבן חכם והוא בטוח יודע אין נוהגים.
בדברי הרשע לא מקהים את שיניו, מילים אחרות למכות במובן הפיזי של המילה כמו בהגדה. אלא מדגישים שהוא לא היה ראוי להגאל.
בדיון על הבן שאינו יודע לשאול מודגש הצורך לפתוח לו – להביא אותו לידי ידיעה מה עושים
הבן השלישי, לפי סדר התלמוד הירושלמי וההגדה, מקבל כינוי שונה. בתלמוד הוא מכונה טיפש ועל האב המלמד להדגיש בפניו כי בערב הפסח לא עוזבים את המסגרת המשפחתית ועוברים למסיבות אחרות.
מה קרה כאן? מדוע הטיפש הפך להיות תם? לדעתי התשובה פשוטה: אם מצוות התורה על ההורים ללמד ולחנך את ילדיהם – הרי שהאחריות היא עליהם ולא על הבן. אם הילד לא קלט אולי הוא לא קיבל הסבר טוב. הירושלמי נותן לנו תשובה טובה בסוף דבריו: אם אין דעת בבן אביו מלמדו.
מי ייתן ובליל הסדר השנה לא נתלבט יותר בשאלות ודאגותינו לגורל בנותינו ובנינו יהיו כלא היו.
שבת שלום ופסח שמח
