אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
משנה ראש השנה, א', א'.
כל ילד בגן או בבית הספר מכיר את ט"ו בשבט, שמצוין במערכת החינוך הישראלית כבר למעלה ממאה שנים. מפי מורותינו ומורינו למדנו שט"ו שבט הוא "ראש השנה לאילנות". אבל מדוע צריכים האילנות שתהיה שנה המיוחדת להם, מה פירוש "ראש השנה לאילנות", ואולי לפני כן יש לשאול – מה פירוש "ראש השנה" בכלל ומדוע יש כל כך הרבה ראשי שנים.
אם נחשוב על חיינו כיום, הרי שגם לנו יש כמה וכמה ראשי שנים. אילו הייתה המשנה מתחברת היום, יתכן שהיינו מוצאים בה משניות כגון אלה:
באחד בספטמבר ראש השנה לתלמידים – דברי שר החינוך,
בשמונה בו – דברי יו"ר הסתדרות המורים.
אחד בספטמבר הוא המועד הרגיל והידוע לפתיחת שנת הלימודים בגנים ובבתי הספר, אם אין שביתות. או אולי משנה כזאת:
בא' בחשוון ראש השנה לסטודנטים – מנהג האוניברסיטה העברית,
בח' בחשוון – מנהג האקדמיה לאמנות בצלאל.
שהרי בשנים כתיקונן, שנת הלימודים האקדמית מתחילה כשבוע או שבועיים לאחר תום תקופת החגים של תשרי.
למעשה קביעת ראשי השנים קשורה בשאלה ממתי אנחנו מתחילים להשתמש בביטוי "בשנה שעברה". לדוגמא, בתחילת חודש ספטמבר, ילדה שעלתה זה עתה לכיתה ג', תתייחס למסיבת סוף השנה של כיתה ב' כאירוע שהתרחש "בשנה שעברה", וזאת אף על פי שהשנה העברית לא התחלפה וגם לא השנה האזרחית. מה התחלף? שנת התלמידים.
אם כן, מהו "ראש השנה לאילנות"? בזמן בית המקדש, ראש השנה לאילנות לא היה כלל יום חג, כי אם יום שמסמן מעין שנת-מס, היום הקובע לתשלום המעשרות. בעלי המטעים והפרדסים היו סופרים את כמות הפירות שעציהם הניבו מט"ו בשבט ועד ט"ו בשבט בשנה שלאחריה, ומחשבים את חובתם לתשלום מעשרות למקדש בהתאם.
באופן דומה, בימינו אנו מחויבים להגיש למדינה דו"ח שנתי על הכנסותינו. אנו מחשבים את ההכנסות מתאריך 1 בינואר עד 31 בדצמבר בכל שנה, ומחויבים בתשלום מס הכנסה בהתאם. אני מניחה שעבור רובנו יום הגשת הדו"ח השנתי למס הכנסה איננו יום חגיגי במיוחד, וכדאי לשאול כיצד התגלגל ט"ו בשבט ממעמדו הסתמי-פרוצדוראלי להיות יום שמצוין בכל כיתת גן ובית ספר, ובאופן שונה גם בחלק מהבתים והקהילות היהודיות בארץ ובעולם.
במהלך השבועות הקרובים, דרך לימוד משניות נוספות, נתעמק יותר במשמעויות הרבות שנוספו לט"ו בשבט במהלך הדורות.
ואולי בכל זאת, למרות העיסוק המעיק בבירוקרטיה, ותשלום המס שאינו חביב על איש מאתנו, היה גם בט"ו בשבט של העת העתיקה ממד של חגיגיות – הזדמנות להתבונן אחורה על מה שהתרחש מאז ראש השנה לאילנות אשתקד, להודות ולחוש סיפוק ושמחה על התנובה, כפי שאנו נוהגים לברך בברכת המזון:
וְעַל הַכֹּל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ,
כָּאָמוּר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.
שבת שלום
