לימוד לחודש שבט – ט"ו בשבט
כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?
עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה,
חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים: (משנה ברכות, ו', א'.)
מסכת ברכות היא המסכת הפותחת את המשנה, וכשמה כן היא – היא מפרטת את התפילות והברכות שעל אדם לומר ברגעים שונים בחייו – תפילות החובה, כמו "שמע ישראל" או תפילת שמונה עשרה, ברכות שנאמרות באופן מזדמן כתוצאה או כתגובה לאירועים משמעותיים או יוצאים דופן, וגם ברכות שנאמרות לפני הסעודה ולאחריה. מעניין לציין שהתנאים, חכמי המשנה, מתייחסים לתפילות ולברכות כאל חובה כמעט ברורה מאליה – הם אינם שואלים האם להתפלל או האם יש צורך לברך, אלא רק – מתי להתפלל, או איזו ברכה יש לברך בכל סיטואציה.
כך גם אפשר לראות במשנה שלפנינו ששואלת "כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת" שמפרטת ברכות מוכרות מאד – על פרי העץ, על פרי האדמה על היין ועל הלחם.
חכמי התלמוד, שהמשיכו לפרש את המשנה, הסבירו "אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ." ומדוע? הברכה נתפסת בעיני חכמינו כמעין קבלת רשות להשתמש בכל הטוב שנברא עבורנו. לכתחילה, העולם וכל אשר בו שייכים לאלהים בלבד "לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כ"ד) ואילו הברכה היא זו שמתירה לנו לגעת ב"רכוש האלהי" הקדוש ולהשתמש בו לצרכינו. גם מנקודת מבט פחות מסורתית או אמונית אפשר למצוא טעם וערך בברכות שלפני האכילה, משום שהן מספקות לנו הזדמנות לעצור לרגע טרם האכילה ולבחון את המזון שלפנינו. אנו חיים בתקופה של שפע, אך חשוב להכיר בכך שהימצאותו של מזון לפנינו איננה מובנת מאליה ושבשונה מבני אדם רבים ברחבי העולם, כיום וכמובן גם בעמנו בדורות קודמים, איננו חווים מחסור. ברכות הנהנין הן מעין תזכורת יומיומית לעובדה החשובה הזו.
כידוע, מנהגנו בט"ו בשבט הוא להרבות באכילת פירות מסוגים שונים. אחד המקורות למנהג זה הוא הספר "פרי עץ הדר" שהתחבר בצפת במאה ה-17 במעגלי המקובלים – המיסטיקנים היהודים של אותה תקופה. הספר מתאר מנהג של "תיקון ט"ו בשבט" שבמהלכו אוכלים המשתתפים פירות משלושים (!) מינים שונים ומלווים את האכילה של כל פרי ופרי בשינון פסוקים ובתפילות. התפיסה הקבלית היא תיאורגית, כלומר גורסת שלמעשיהם של בני האדם יכולה להיות השפעה מיטיבה על העולם ואף על האלוהות, ואחת הדרכים להגיע להשפעה כזו היא להרבות בברכות. אנו מכירים הדים של תפיסה זו גם במנהגי אבלות של חלק מעדות ישראל – כאשר במהלך ימי השבעה וכן באזכרות נוהגים להגיש מאכלים מסוגים רבים ומבקשים מכל אחד מן המנחמים לברך על כל אחד מסוגי המזון – על פרי האדמה, פרי העץ וכו' ובכך, לפי תפיסתם, לסייע ב"עילוי הנשמה".
את ראש השנה לאילנות נציין השבוע כל אחת מאתנו בדרכה, אם בנטיעות, בטיפוח הסביבה, בפעילות שמהדקת את הקשר שלנו לאדמת ארץ ישראל ולנופיה היפים, וגם באכילת מיטב פירות הארץ. בימים הקשים והמורכבים שעוברים עלינו בארץ, נוכל להוסיף לאכילת הפירות את הברכות עליהם מן המשנה וגם את התפילה הקצרה הזו המבוססת על ספר פרי עץ הדר:
וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, שֶׁבְּכֹחַ סְגוּלַּת אֲכִילַת הַפֵּירוֹת שֶׁנֹּאכַל וּנְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עַתָּה וַאֲשֶׁר נֶהֱגֶה בְּסוֹד שׁוֹרְשֵהֶן יִתְעוֹרְרוּ שְׂרָפֵיהֶן הָעֶלְיוֹנִים אֲשֶר הֵמָּה תְּלוּיִים בָּם לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶן שֶׁפַע רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, וְגַם הַמְּמוּנִּים וְהַמֻּשְּטָרִים עֲלֵיהֶן יִתְמַלְּאוּ מֵעוֹז שֶׁפַע הדרן לָשׁוּב שֵׁנִית לְהַגְדִּילָם וּלְהַצְמִיחָם מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. (ספר פרי עץ הדר, פרק ג', סימן ו')
ט"ו בשבט שמח!
