דווקא בימים אלו של מלחמה חשוב מאי פעם לזכור את המורשת של יצחק רבין, שעשה את הצעד האמיץ מכל וויתר על דרך המלחמה וחיפש את דרך השלום. אחרי הרצח אמרנו שלום חבר, והבטחנו שלא נשכח. שנים אחרי אנחנו עוד זוכרים אבל נראה שכבר לא כל כך ברור לנו מה לזכור.
מהי משמעותו של רצח רבין לתרבות הישראלית העכשווית?
האם זהו יום בו אנו מקבלים השראה מדמות המופת של לוחם ומפקד, שהפך ל "חייל בצבא השלום"? או שמא עלינו לזכור את רוחו, את חלומו, את האמונה ששלום אפשרי בתוכנו ובין שכנינו. האם עלינו לשים את הדגש על ההסתה והאלימות שהם "כרסום יסוד הדמוקרטיה" ולחזק את ערכיה? ואולי דווקא בשנה הזו, באקלים הפוליטי הזה, יהיה נכון פשוט להתחיל שיחה ברצינות, בכבוד ובסובלנות עם כאלה שמחזיקים דעות שונות מאתנו.
זוכרים? – הדיווח על הרצח בחדשות
את הרוח אי אפשר לרצוח
אסופת זיכרון
מנהיג גדול לא נמדד רק בכוחו, אלא גם בחלום שלו. רבין האמין בשלום, באפשרות שלא לנצח נחיה על חרבנו. בשביל החלום הזה הוא היה מוכן לשלם מחיר כבד ברמה הפוליטית ובסוף שילם גם בחייו. היום, יותר משני עשורים אחרי הירצחו, אנחנו מבינים שהשלום של רבין לא היה בר קיימא. רבין מת אבל החלום לא מת. אלימות אינה הדרך, לא לנצח נחיה על חרבנו. אם זכרו של רבין רלוונטי היום זה כי הוא מזכיר לנו שאפשר לחלום, שמותר לחלום, שלחלום יש מחיר – ושהוא שווה את זה.
מה נזכור ביום הזיכרון?
מאמר של הרבה פרופ' דליה מרקס – מתוך הספר – בזמן – מסעות בלוח השנה היהודי ישראלי
מאמרה של דליה מרקס פורש את מלוא מורכבותו של יום הזיכרון ליצחק רבין – ומראה שכציבור לא הגענו להסכמה לא רק על תכניו אלא אפילו לא על מתי יש לציינו:
מתי לציין – האם הכנסת תכריע או הציבור?
ויכוח נוקב וחריף התקיים בין שתי הכיתות העיקריות בימי בית שני, הפרושים והצדוקים, באשר לאופן. אלה גם אלה הבינו שמי ששולט בלוח השנה, – קביעת הלוח ותאריכי המועדות.
שולט בעניינים! אפשר לגלות סובלנות למנהגים שונים של חג, אולם התאריך שלו הוא תעודת הזהות שלו ועליו להיות מוסכם. שנתיים לאחר הרצח קבעה הכנסת את י"ב במרחשוון כיום הזיכרון הרשמי לרצח יצחק רבין, אך בקרב הציבור נתקבע יותר התאריך הלועזי של הרצח, ארבעה בנובמבר. מתי, אם כן, יש לציין את רצח רבין?
רוחו של רבין: קטעי נאומים
נאומו האחרון
“תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים עם רבים אחרים, שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיו [בשנות 92'] ונתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך."
– מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין – בכיכר מלכי ישראל, תל אביב, י”א בחשוון תשנ"ו | 4 בנובמבר 1995
נאומו האחרון של יצחק רבין אל מול חברי הקונגרס האמריקאי
אני מספר אישי שלוש-אפס-ארבע-שלוש, רב אלוף במילואים, יצחק רבין, חיל בצבא הגנה לישראל וחיל בצבא השלום, אני ששלחתי גיסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר לכם:…. אנו יוצאים היום למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים, ולא דם ולא סבל, וזו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה, המלחמה על השלום….. בספר הספרים שלנו נזכר השלום על צרופיו השונים, מאתים שלושים ושבע פעמים. מספר זה שאנו שואבים ממנו את ערכינו וכוחינו, מספר ירמיהו, אצטט מהקינה על רחל אמנו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאום יהוה". לא נחדל לבכות על ההולכים, אבל אנו חשים שיש שכר לפעולתנו, כדבר הנביא (יצחק רבין, מתוך נאום בפני הקונגרס האמריקאי לרגל חתימת השלום עם ירדן).
– מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין – בכיכר מלכי ישראל, תל אביב, י”א בחשוון תשנ"ו | 4 בנובמבר 1995
אסופת תפילה ושירים לערב יום הזיכרון
יזכור
יזכור אלוהים את נשמת יצחק בן רוזה ונחמיה רבין, מנהיג ומצביא; מדינאי חולם ומגשים, אשר נקטף בכדורי מרצח בן עמנו.
הרב יהורם מזור
נזכור את הרעות אשר ליוותה את דמותו, דמות החייל והמפקד, שר צבאות ישראל.
נזכור את הלוחם אשר ייחל ליום בו יוכל עמו לכתת את חרבו למזמרה, לשבת תחת גפנו ותאנתו באין מחריד, וליהנות מפרות התקומה והשלום.
נזכור את המנהיג והמדינאי אשר הקדיש חייו לעם ישראל ומדינתו ונרצח בעת שירותו.
יזכור עם ישראל את ראש ממשלת ישראל, רב אלוף יצחק רבין, זכרו לברכה, וינצור את דבר הירצחו. ישכיל ישראל ויתאבל על חזון ומעש אשר חדלו, ויהי זכר האיש אות ומופת, וזכר הרצחו- לקח לדורות.
זיכרון ההסתה
מצגת תמונות של כרזות ופרסומים כנגד יצחק רבין
