מה זה קלי ? טוסט, משהו קטן. בועז הכין לה משהו קטן לאכול ומזה היא שבעה. האם זה מספר לנו משהו על מערכת העיכול של רות ? האם היה כאן נס ? המדרש עוסק בשאלה זו אך אני פונה היום בכיוון אחר.
בתפילות הימים הנוראים אנו מתפללים: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוהים חיים". מה הקשר בין שני עניינים אלה וחגים אלה?
מדרש רבה עושה את הקישור.
" א"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר, עגלות מפוטמות היה מאכילה. לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה וכו' ".
בקריאה פשוטה של המדרש יש כאן ביקורת על אלה שלא עשו מספיק.
אילו היו יודעים כמו בימים הנוראים שזה ייכתב ועוד בתנ"ך, היו משתדלים יותר.
ואכן אנו מדגישים בתפילות ימים נוראים –
ונתנה תקף קדושת היום / כי הוא נורא ואיום
אמת כי אתה הוא דיין
וכותב וחותם ותזכר כל הנשכחות / ותפתח ספר הזכרונות
בראש השנה יכתבון / וביום צום כיפור יחתמון
אבל רבי צדוק הכהן מלובלין בוחר לתת קריאה אחרת למדרש, קריאה שאני מאוד אוהב, וחושב שיש בה מסר חגיגי של שבועות על מהי שלמות באמת, מהי שמחה ומהי עשייה מתוך שלימות ושמחה.
"רב צדוק אומר – עיקר חשיבות המעשה כאשר אינו מרגיש כל כך היקרות שיש בה, דאז לאו רבותא כל כך לחשוק בדבר יקר אבל כאשר אינו יודע כל כך החשיבות שבו רק בתמימות עושה איזה דבר הנראה בעיניו טוב והוא דבר הראוי כרצון שמים אז אפילו דבר קל נחשב הרבה".
כלומר, ויצבט לה קלי מלמד שדווקא כאשר ראובן, אהרון ובועז עשו את המצווה ולא חשבו על כך שזה ייכתב על ידי אלוהים או אדם, זה הלב השלם האמיתי.
הוא מבין שהמדרש לא בא לבקר אלא לשבח ולהראות מהם חיים שלמים של עשייה.
והוא מדגיש –
"אבל מה שנשאר מהם בכתובים לזכר עולם הוא רק מה שעשאו בלב שלם, ועיקרו הוא בדבר קל שבזה אינו יודע ולא מעלה על לב שהקב"ה יכתוב אותה פעולה כלל בספר זכרון, ודווקא פעולה כזו הוא מה שהשם יתברך מכתיב לפי שדבר זה עושה בלב שלם".
דברים אלה שלו מזכירים מאוד את דבריו של רבי נחמן מברסלב – "אין דבר שלם יותר מלב שבור".
אני חושב שהאמירה כאן היא שהשלם הוא דווקא העשייה הנראית קטנה וחלקית, אך יוצאת מעומקא דליבא.
שנזכה לעשות.
