כל הארץ תיקונים תיקונים. אחד החידושים היפים של החברה הישראלית הוא הקימה לתחייה, חוצת המגזרים של תיקוני שבועות המתקיימים בכל רחבי הארץ. חידוש מודרני של מעמד הר סיני, איש איש, אישה אישה מתחברים לתורה כל אחד ממקומו, כל אחת בדרכה. אבל מה בעצם מתקנים בשבועות? האם משהו שבור ואנו מנסים להשיבו לשלמותו?
מקור המשמעות למילה תיקון בהקשר של שבועות מופיעה לראשונה בספר הזוהר עם המלה "תיקונא" או "תיקון" לאו דווקא כמצב ההופכי של השבור, אלא באוסף של משמעויות אחרות : התקנה, ייסוד או התקנהן, שכלול והשלמה, לבוש ותכשיט. אנו ננסה לעמוד אוסף המשמעויות השונות ולחבר אותן ללילה המיוחד הזה:
מתקינים את הכלים, מחברים את הצינורות:
המשמעות הראשונית והיסודית של המילה תיקונא/ תיקון הוא להתקין כלים שאליהם יוכל לזרום השפע האלוהי, ולחבר את הצינורות כך שיגיעו אל אותם כלים. ההנחה הקבלית היא שישנו קשר בין כל הדברים בהוויה, ושכל אלפי הפרטים השונים והמיוחדים במציאות מחוברים אל מקורם האחדותי. המצב המותקן המציאות הוא כאשר ישנה זרימה בלתי מופרעת של שפע אלוהי מכל אחד מהפרטים ואל כל אחד מהם, שכולנו מקבלים ומשפיעים. הפסוק האהוב על הזוהר בהקשר של תיקון שכזה הנו : "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" . עדן הוא המקור האחדותי של המציאות, המקור של כל הברכות והשפע, ומעדן במצב המתוקן יוצא נהר שמוביל את אותו שפע אל הגן שהוא המציאות שלנו – הפנימית והחיצונית, התודעה והעולם. במצב המתוקן הכל זורם ומגיע אל מקומו, זאת התפיסה האידאלית של מערכת אקולוגית קוסמית.
העניין הוא שרב הזמן המצב אינו מתוקן והנהר אינו מגיע אל הגן, או שאינו מגיע בחלקו אל הגן, והכלי ריק, וישנו יובש, ותחושה של עיוורון, ריקות, חוסר דרך, חוסר משמעות. מקור הברכות נשכח והאל נזנח. וכאן נכנסת משמעות המילה תיקון בתור חיבור והכשרת הכלים, על האדם למצוא מחדש איך להתקין את הצינורות, ולחבר אליהם את הכלים כדי שהשפע שוב יזרום אל המציאות האישית והחברתית. כלומר מי שאחראי שהנהר הזה יגיע אל הגן אינו הנהר אלא האדם. וכאשר אנו מכשירים את כוונת הלב, ומיצרים כלים גם במציאות המעשית, הנהר מעדן שב להשקות את הגן.
תיקון כלבוש
משמעות השנייה של המילה תיקונא היא במובן של תיקון כלבוש . לבושים / מסכות בזוהר הינם כלי ויסות לאור ולשפע האלוהי כך שיגיע לעולם באופן שאנו נוכל להכיל בלי להסתנוור, להישרף, או להישבר.
כאשר משה יורד מהר סיני הוא מסווה את פניו משום שפניו קורנות עד כדי כך שבני ישראל לא יכולים להסתכל עליו באופן ישיר וחשוף. המיסוך של האור אם כן מצד אחד מעלים את האור ומצד מאפשר לחוות אותו. במובן מסוים כל העולמות שאנו חווים על פי הזוהר הם לבוש לאלוהות, ומתקיימת בהם הדיאלקטיקה של גילוי והסתר של האלוהות. אנו יוצרים מלבושים על מנת שנוכל לגלות ולהתגלות בהם אבל גם להסתיר ולהצניע. המצב המתוקן הוא האיזון הנכון בין פנים וחוץ, בין גילוי לגלות, בין כל כבודה פנימה לבין פגישה פנים אל מול פנים.
תיקון כקישוט
הפרשנות הייחודית ביותר לזוהר היא המשמעות של תיקון כקישוט/ כתכשיט…
בסיפור המפורסם של הזוהר "סבא דמשפטים" חד זקן פלאי חידה, וזו לשונה:
מיהי העלמה היפה , ואין לה עיניים, וגופה נסתר ונגלה, היא יוצאת בבוקר ונכסית ביום, מתקשטת בקישוטים שלא היו?
העלמה היפה בחיבור זה היא התורה, ובמופעיה האחרים בזוהר היא השכינה, התגלות הפן האלוהי הנקבי במציאות. היא חסרת עיניים היות שאין עיניים הרואות אותה, והיא אינה נראית ונגלית אלא אם כן מביטים בה אוהביה, המיסטיקאים, שהם מרובי עיניים. ראייתם, התבוננותם מלאת האהבה באהובה זו מוציאה אותה אל האור ומגלה את זוהרה בעולם.
קישוטיה, כך דבר החידה, הם קישוטים שלא היו. מהם תיקונים אלו?
תיקוני הכלה, האהובה, הם קישוטיה ותכשיטיה. תיקונים אלו אינם חומריים, אין הם מעשה זהב, כסף או נחושת, אלו הם תיקונים העשויים מחידושי תורה, חוכמה וסוד. המהות שממנה עשויים התיקונים הם חומרי השפה: אותיות ומלים.
בספר הזוהר מסופר על כך שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו היו עוסקים בתורה בליל שבועות (ומכאן מסורת תיקון ליל שבועות), הוא חג הכלולות של כנסת ישראל והקב"ה: "כל החברים בני היכל הכלה", כלומר, המקובלים המיסטיקאים, "צריכים להיות עם הכלה כל אותו הלילה ולשמוח עימה בקישוטים שהיא מתקשטת. לקרוא בתורה, מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשי הפסוקים ובסודות החוכמה שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה".
התיקון המקורי
תיקון כייפוי וקישוט אינו מעשה חיצוני, אלא עשייה מכוננת המאפשרת לתורה להתגלות ולהאיר בעולם ולהיות רלוונטית לחיים של האדם .
מעשה החריזה של דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ושל אלו למדרשים ודברי סוד בדרך חדשה ומקורית היא הדרך שבה אנו הופכים את התורה להתגלות בחיינו באופן שגורם לנו להתאהב בה מחדש, למצוא בה משמעויות חדשות שמשמעותיות לחיינו.
אדם השואף להפוך את האור האלוהי הגנוז לאור הנותן חיים בעולם מחויב לתביעה לחדש בדברי תורה. תיקון אין יוצרים מתוך חזרה על מה שכבר נאמר. תיקון פני הדת, או תיקון פני האלוהות בעולם תלוי ביכולת המיוחדת לשזור יחד במעשה חריזה, שאינו רק פני הדמיון היוצר, את המלים העתיקות של המקרא, את התמונות העתיקות שבמיתוס, את הרעיונות העתיקים שבמדרשים עם רעיון חדש, חזון חדש ורגישות חדשה בדבר קשרים יצירתיים אפשריים בין העתיק לחדש.
התכשיט הזוהרי צריך להיות מקורי, במשמעות הכפולה של מלה זו. התיקון צריך להיות אחוז ונטוע במקור, דהיינו בעבר, בעתיקוּת ובמסורת, ובד בבד עליו להיות מקורי, כלומר, חדש ומפתיע. תיקוניה של הכלה הופכים אותה מלא-נראית לנראית ומעניקים לה את הלבוש שהיא יכולה להאיר דרכו בזוהר שמן העולם הזה.