טו' באב, הוא לא רק חג אהבה קייצי וחמים, חג של מפגש אוהבים בליל ירח מלא. אורו הבוהק של הירח מזכיר לנו את הלילות החשוכים שקדמו לו, את ימי המייצרים, ואת ט' באב, ליל החורבן. במסורת היהודית טו' באב הוא יום של נקודת מפנה, של התחלה חדשה ותקווה.
לֹא טוֹב שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה
גודל האהבה | לי עברון
גְּדוֹלָה מֵהַחַיִּים
עֲדִיפָה אַהֲבָה בְּגֹדֶל הַחַיִּים
שֶׁכְּשֶׁיִּתְנַשְּׁקוּ הָאַהֲבָה וְהַחַיִּים
אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְכּוֹפֵף מְאֹד
עֲדִיפָה אַהֲבָה גְּמִישָׁה,שֶׂמִּתְנַשֶּׁמֶת, מִתְרַחֶבֶת, מִתְכַּוֶּצֶת
עִם הַחַיִּים,
אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק
כְּשֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה,אוֹ לִרְבֹּץ עַל הַמִּפְתָּן בְּשֶׁקֶט
בִּידִיעָה שֶׁהַדֶּלֶת אָכֵן תִּפָּתַח,
אַהֲבָה שֶׁמַּיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ
כִּי הִיא עַצְמָהּ מַיִם
מַיִם חַיִּים
ט"ו באב – נקודת מפנה
כולנו מכירים את ט"ו באב כחג האהבה. אבל מהו מקורו? טו באב הוא בעצם תזכורת לימים הקשים שקדמו לו, ימי בין המיצרים שבין יז' במתוז ותשעה באב. בימים אלו על פי המסורת לא רק נחרבו בתי המקדש אלא לאורך ההיסטוריה התחרשו שורה ארוכה של אסונות החל חטא העגל ושבירת הלוחות ועד חטא המרגלים. על פי היהדות הזמן הוא ספיראלי – כלומר נע גם קדימה אם גם במעגלים ושלושת השבועות של בין המיצרים הינם תקופה קשה בכל שנה.
ט"ו באב מסמן נקודת מפנה של תקופה זו. על פי התלמוד הבבלי, מיני אסונות שונים נפסקו בטו' באב. בטו' באב נפסק עונש המיתה על דור המדבר, ביום זה חל איחוד בין בני בנימין ושאר שבטי ישראל והותר להם לשוב ולהינשא זה לזה, ביום זה הורדו המחסומים ששם ירבעם בן נבט על הדרכים לירושלים וכל עם ישראל יכל לשוב ולעלות למקדש… ואולי גם בגלל כך אמר רבן שמעון בן גמליאל כי לא היו ימים טובים לישראל כטו' באב וכיום הכיפורים.
ט"ו באב – אהבה שמביאה חיים
המקור המרכזי ממנו אנו למדי על החג הוא ממסכת תענית:
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ג'). ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, וכן הוא אומר: (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. "
מסכת תענית ד' ח'
קריאה במקור הקצר ממסכת תענית יכולה לעורר תהיות שונות, בעיקר לקורא המודרני. אין ספק שמבחינה מגדרית, ישנו קושי בבחור הבוחר לו בחורה המחוללת למענו.. אולם אם היינו מנתקים את ההקשר המגדרי ומדמיינים חידוש של החג רק באופן שוויוני, נראה כי המקור הקצר הזה מלמד אותנו על ההבדל בין רומנטיקה לאהבה…
חכמינו מדמיינים אותנו, שם בין הכרמים, רוקדים, מתלהבים, מתאהבים… אבל הם גם רואים את היום שאחרי ולכן הם אומרים לנו. שאו נא עינייכם הם מייעצים לנו, וראו מה אתם בוחרים לכם. היופי שהם מכוונים אותנו אליו, הוא יופיים של המעשים, של איחוד הברית, של פרי הידיים. רבות כבר נכתב על האהבה, ולא זה המקום להרחיב ולכתוב, אולם נדמה כי האהבה אליה מכוון טו' באב, היא האהבה שמולידה חיים, מביאה חיים, ומאפשרת אותם
מאמרים לחג
בין ט באב לטו באב
בין ט באב לטו באב, פיוטי אהבה ונחמה עם הרבה מירה חובב והחזנית אסנת בן שושן
