ביום הכיפורים יהודים מכים באגרוף על ליבם בעת אמירת הווידוי. מוצאים אנו כתוב בדברי ראשונים: "בשעת אמירת הווידוי כשמזכיר החטא יכה באגרוף על לבו משום שהלב הוא הסיבה הראשונה לכל עוון וחטא". האגרוף והלב, שני אברים בגופו של אדם משתפים פעולה בעת אמירת הווידוי. האגרוף מכה על הלב, הלב הוא-הוא האשם בכל חטא ועוון, ועל כן ראוי שיכו בו באגרוף.
בדרך כלל לא השתמשתי באגרוף כדי להכות על חטא. כמותי, רוב המתפללים בבתי הכנסת של היהדות הרפורמית. סברתי שבזמננו אין מקום להשתמש באגרוף. האמנתי שאנחנו יהודים במדינת ישראל, בימינו, כאשר אנו באים להתוודות על חטאינו, די לנו במחשבה, די לנו בחשבו נפש, די לנו בהתבוננות פנימית, די לנו במילים שאנו אומרים ובהרהור הלב כדי להתוודות, להצטער על מעשינו בעבר כדי לחזור בתשובה אמיתית על כל מעשינו הרעים.
אבל ביום הכיפורים הזה אני מרגיש צורך גדול מאד להשתמש באגרוף כדי להכות על חטא. האגרוף הקמוץ הזה, במקום שיהיה סמל ההכנעה הפנימית, הענווה העצמית, הערבות ההדדית, הכפרה השלמה, הפך במדינת ישראל של היום לסמל האלימות, סמל השנאה העיוורת, סמל הגזענות, סמל החטא, סמל הכוח הפיזי – במקום הכוח הרוחני.
ביום הכיפורים הזה אני מבקש מכם להשתמש בשעת הווידוי באגרוף, להכות על הלב, להכות על חטא, כדי לנסות ולכפר על חטאים שכולנו בחברה הישראלית אפשרנו להם לקרות.
אני מבקש מכם להשתמש באגרוף בשעת הווידוי, להכות על הלב כדי להוכיח לנו, לעצמנו ולכל מי שיש לו ספקות, שכוחנו האמיתי כבנים לעם היהודי וכאזרחי מדינת ישראל איננו באגרוף האלים המונף אל-על, האגרוף המאיים באלימות פיזית ומילולית, המעורר שנאה וקנאה וקנטור. לא. כוחנו באגרוף המוטה אל לוח לבנו, אגרוף על הלב המסמל את רוח יום הכיפורים הזה, רוח של חסד ורחמים, של צדק ואמת. נכה על לבנו באגרוף קמוץ ונאמר: הכוח האמיתי של עמנו הוא כוחה של הסליחה.
אני קורא לכל אזרח בישראל אשר הניף בשנה החולפת אגרוף קמוץ מתוך התלהטות יצרים, להשתמש באגרוף הזה בעת הווידוי ביום הכיפורים ולהכות על לוח לבו – בחרטה, בענווה, בשפלות ובהכנעה. לעמוד אל מול מצפונו, לעמוד בפני אלוהיו, להבין כמה קל להניף אגרוף של כוח פיזי, של אלימות אל שמי העולם, כמה כוח רוחני פנימי צריך כדי להטיח אגרוף של וידוי אל הלב ולומר "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי".
נפנה אל חמומי הכוח שבעם ישראל ואף אנו לעתים בתוכם, להכות באגרוף קמוץ אל לוח ליבם ביום הכיפורים הזה ולומר – כוחו האמיתי של היהודי הוא בסובלנות, באהבת הזולת, בדרכי שלום.
אני קורא לכל אדם בישראל שמעז להיכנס היום לבית כנסת כלשהו כדי להתפלל ולבקש סליחה ומחילה, ראשית לבחון את מעשיו בשנה החולפת ולשאול את עצמו עד כמה הניף גם הוא אגרוף קמוץ של כוח בשנה הזו. עד כמה הפעיל כוח פיזי או מילולי בביתו, בחוג משפחתו, בין אנשים ברחוב, במקום עבודתו, במגרש הכדורגל, בכנסת, באסיפת בחירות, במשרד, בתחנת האוטובוס או בשוק.
לכל אלה נפנה היום ונאמר – השתמשו באגרוף הקמוץ לא כדי להניפו על זולתכם, לא כדי להניפו מעל ראשו של מי שנדמה לכם חלש מכם, אלא כדי להכות בו על לוח לבכם. כי כוחו האמיתי של עם ישראל היה בעבר וחייב להמשיך להיות כוח של אמונה, כוח של דבקות בערכים, כוח של רוחניות.
מעל בימה זו אני פונה אל המאמינים, ישרי לב, הדבקים בתורת ישראל, והרוצים בכנות ליצור אורח חיים יהודי השואב ממקורות ישראל ומתמודד עם צרכי הזמן והמקום. אני פונה אל אלה שהניפו ומניפים אגרוף קמוץ של דתיות מתחרדת, של כוח דתי ממסדי, במיוחד של הרבנים הראשיים לישראל, שוודאי עומדים עכשיו בתפילה ופניהם לובשים דמות צדיקים גמורים, להם המסתערים בשצף קצף ובאטימות מוחין על כל גילוי של התחדשות והתקדמות ביהדות. להם ולעושי דברם חייבים אנו לקרוא בערב יום הכיפורים הזה – חדלו להניף מעל ראשינו אגרוף קמוץ של הלכה קפואה ובלתי מתפשרת. חדלו מלהשתמש בכוח פוליטי שניתן לכם בטעות של מחוקק חילוני. הרפו ידיכם ממלחמה פנאטית בנו, יהודים החפצים לשמור את מורשת ישראל אך מסרבים לחזור לימי הביניים.
פונים אנו היום אל הממסד הרבני בישראל. די להניף אגרופים קמוצים מעל ראשינו. הכו באגרוף על לוח לבכם וחזרו גם אתם בתשובה. ראו מה רבו צרותיו הרוחניות של עם ישראל, מה גדלו הפערים בין קבוצות ועדות בעם. הילחמו בעזרת כוחה של התורה באלימות ובפשע, בהידרדרות המוסרית ולא בנו, יהודים המשתדלים לתת לחיינו משמעות יהודית בת הזמן הזה.
האגרוף הקמוץ הזה הונף אל-על בשנה האחרונה גם בשמה של משיחיות השקר. אגרופים שכאלה הונפו, כלי נשק הופעלו, מטעני חבלה הונחו – כל זאת למען הגאולה השלמה כביכול. ואנחנו יודעים – המשיחיות הזו כל עוד היא משתמשת באגרופים, ברובים, במטעני חבלה, היא משיחיות שקר. "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" אמר הנביא בתארו את הגאולה. ואכן הגאולה האמיתית אינה יכולה לבוא בכוח הזרוע. הגאולה האמיתית אינה יכולה להינשא מעל אגרופים קמוצים המונפים על בני אדם ומוסדות דת לא-יהודיים.
נקרא מכאן לכל מבשריה של משיחיות השקר: השתמשו באגרוף הקמוץ היום, יום הכיפורים, כדי להכות על לוח לבכם. כולנו חפצים בגאולה שלמה בקרוב. אך זו לא תושג אם נכה בזולתנו. את הגאולה השלמה נשיג אם נבין שלא בחיל ולא בכוח נביא את פעמי ימות המשיח. רק אם נקיים דברי הנביא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", רק אז יוכלו להתגשם ימות המשיח בימינו. "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".
בערב יום הכיפורים אנו נאספים כדי להתוודות על חטאינו, אני רוצה לנקוט לשון שבועה והתחייבות: נידור מהיום עד ליל כל נדרי בשנה הבאה, שלא ניתן לתופעת האגרוף היהודי הקמוץ להעיב על שמי חיינו כאן בארץ, כפי שלא ניתן לשום אגרוף אנטישמי או ניאו-נאצי להעיב על שמי חיי אחינו בתפוצות הגולה, כפי שלא ניתן למצעדי נוער משולהב יצרים וציבור חמום כוח לצעוד ברחובות הערים בעולם ולצעוק שוב "הרגו ביהודים" או "יודן ראוס" – יהודים החוצה. כי זה משמעו של האגרוף הקמוץ.
נאמר היום לעצמנו ולכל מי שלבו פתוח לחזרה בתשובה ביום הכיפורים הזה: לאגרוף היהודי יש רק תפקיד אחד – להכות על הלב היהודי בעת הווידוי ביום הכיפורים. והלב היהודי, עם זה שהוא לב הבוטח בעצמו, עם זה שהוא לב המכיר בייחודו וגאה באמונתו, עם זה שהוא לב אמיץ וגיבור חיל בעת צרה ומצוקה, הלב היהודי הוא קודם כל לב מרגיש. נאמר בכוונה רבה "אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי, העוינו והרשענו זדנו חמסנו טפלנו שקר" וכו'. מא' ועד ת', על פי אותיות הא"ב. על הלב הזה נכה באגרוף ונתוודה באמת על כל חטאינו. כי האגרוף היהודי המכה ביום הכיפורים על לב יהודי הוא אגרוף המבטא כוח – כוחה של יהדותנו – כוח של חיים, חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, אהבת הבריות ותקווה לעתיד.
גמר חתימה טובה
