שני אירועים שונים – מה הקשר?
שני אירועים חלים בסמיכות בימים אלה – האחד לאומי ודתי, שורשיו בעבר הרחוק מאות ואלפי שנים. השני מגדרי ופוליטי, שורשיו במהפכות של העבר הקרוב – פורים ויום הנשים הבינלאומי.
רק מקרה מחבר את שני הימים האלה יחד – הראשון מצוין על פי הלוח העברי, והשני על פי הלוח הכללי – אבל רעיונות משותפים רבים קושרים ביניהם.
גיבורה מוחמצת וגיבורה מפוקפקת
ההקשר האוטומטי ביותר מוביל אותנו אל מגילת אסתר, אחד משני ספרי המקרא שקרוי על שם אשה, המשמשת כגיבורה בעלילה, ויותר מכך כדמות היסטורית משפיעה על גורל העם היהודי.
המגילה מספקת לנו שני מודלים להתבוננות פמיניסטית – ושתי ואסתר. ושתי מורדת בחוקי המשחק, לא מוכנה לשאת ביזוי והשפלה ומשלמת על כך בכוחה ובהשפעתה – עוברת מהמרכז לשוליים. לעומתה אסתר, משחקת היטב לפי הכלל "תהיי יפה ותשתקי", אבל בשעת מבחן היא מוצאת את הדרך להשיג עוצמה והשפעה, בלי לחרוג מתפקידה המסורתי.
שני המודלים הללו מעוררים שאלות רבות לגבי הדרכים להשיג שינוי חברתי, אידאולוגיה מול אסטרטגיה, שיתוף פעולה עם הסדר החברתי או יציאה מחוצה לו.
סולידריות קבוצתית
המגילה מספרת על הסכנות שבחיים כמיעוט בגלות – סכנות של טשטוש הזהות, רדיפה ואלימות והסכנה שבאובדן הסולידריות והאחריות ההדדית. אסתר אינה מרגישה אחריות כלפי העם היהודי, רק אחרי "ניעור" מצד מרדכי היא מתגייסת לפעולה – "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"…
ושתי כאסתר
אני מדמיינת את ושתי בסיטואציה דומה, כאשר היא חשה שמעמדה כאשה מושפל, היא לא רוצה לסכן את עצמה אולם דודתה אומרת לה "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" – זו ההזדמנות שלך לפעול כאשה, למען נשים. ואכן המעשה שלה לא מתפרש כמעשה של אשה יחידה, פמיניסטית משוגעת, אלא מעשה שעשויות להיות לו השלכות על הממלכה כולה.
יום הנשים הבינלאומי כ"תענית אסתר"
זו מהותו של יום הנשים הבינלאומי, הכרה בכך שיש לנו יכולת ומחויבות לפעול לא רק כנשים בודדות, אלא כחלק מ"עם", קבוצת שייכות. החרויות והזכויות שיש לאשה אחת, הן המלכות שניתנה לה, כדי להשתמש בה לקידום נשים נוספות, יחד איתה עצמה.
ואין אשה אחת לבד שתוכל להושיענו – אסתר, אמנם כוח רב בידיה, אבל היא צריכה את העידוד של מרדכי ואת התמיכה, האמון וההתכווננות של כל העם מאחוריה. כך גם השינוי שיום הנשים הבינלאומי מכוון אליו – מצריך את המעורבות, התמיכה וההשתתפות של החברה כולה, נשים וגברים.
יום הנשים הבינלאומי הוא כעין "תענית אסתר" לנשים, להזכיר לנו את המחויבות שלנו והאחריות לפעול בעצמנו ולתמוך במובילות השינוי. הוא גם כעין תענית לחברה כולה, והזדמנות לבחון את היחס לנשים בממלכת שושן וגם כאן.
ומה לא דומה
הצבעתי על כמה רעיונות דומים ולסיום אני רוצה להדגיש איפה הדמיון נגמר. המגילה מסתיימת בהיפוך תפקידים, היפוך גורלות – החזק נהיה חלש, הנשלט נהיה שולט, ומי שניסו להציל את עצמם אינם חסים על אויביהם. בניגוד לסופה של המגילה, ובניגוד למה שאנשים חושבים לפעמים על פמיניזם – המטרה בפמיניזם אינה היפוך תפקידים. לא להיות "מלכות ליום אחד" וגם לא למצוא את עצמנו בתפקיד המקרבן.
מגילת יום הנשים הבינלאומי, או מגילת הפמיניזם, עוד לא נחתמה. אני לא יודעת אם תחתם אי פעם. היא תוכל להיחתם כאשר נשים לא יחיו כגולות בתוך מציאות גברית, כקורבנות בפועל או בפוטנציה. כאשר "חצי המלכות" של אסתר תימדד לא רק בכסף וברכוש אלא ביכולת השפעה על גורלה שלה ועל הממלכה כולה.
